אמרת לי פעם שתראה לי את השמיים
אמרתי לך שאני רואה אותם כל יום, ולחשת לי באוזן שאצלך זה
אחרת
ואני חושבת שלכמה רגעים, באמת האמנתי למילים השנונות והמגע
העדין של עור גופך
ואולי זה בגלל שידעת להשתיק אותי עם הנשיקות שלך
ולחצת אותי קרוב אליך כשראית שאני זקוקה לביטחון.
וכשליטפת את ראשי האמנתי שכך נשאר תמיד,
בונים עולם משלנו עם שדות ירוקים רחבים, פרחים בצבעי הקשת,
והשמיים שלך
ואני זוכרת את הרגע שהשקפנו מעבר לים אל העתיד, מנסים להבין
אך האופק טושטש בצבעים של לילה והכוכבים שסינוורו את ליבנו,
גרמו לנו לשכוח מהמחר.
לפעמים אני מתגעגעת אל אותו הרגע שהיינו זה לצד זו
שותקים, מדברים עם העיניים, ולפעמים השפתיים
כמה קל להיזכר, כמה קשה לשכוח.
וכשאני מפנה ראשי מעלה
ומחפשת אותך בין הכוכבים הרבים שפעם נתגלו לי
אני מתייאשת מחיפושי שווא
ויודעת בתוך תוכי
שלא אזכה עוד לראות
את השמיים שלך.
|
