שקט רוגע, שלווה...
כמה זמן נמשיך עוד להרוג עד שאלינו תגיעו?
פחד, קור, עלטה...
כמה זמן נמשיך עוד לשתוק על הנורא שעשינו?

איך יכולים אנו כך לשכוח וליפול
החיים הם מתנה אשר חולקה שווה בשווה בין כולנו
איך נהיים אנו צודקים בגדול
כשבכזו קלות אותה מאחינו לארץ שללנו

לא נמאס לך אמא, להפרד מבניך שוב ושוב?
לא נמאס לך אבא, לשמור אמונים לאדמה זו אשר ממך רק לוקחת?
לא נמאס לכם כבר אנשים לחיות במדינה שכזו?
אשר את כל טובכם אל הקבר שולחת!

מתי כבר תבוא איזו קרן של אור?
מתי נראה ציפורים נודדות בשמי הרקיע?
מתי נוכל לנשום את האויר הצלול והצחור?
ולמשיח, נ.ב אנו מקווים שתגיע...