לפני שהכל
הפך שחור ואדום, כמו צלולואיד שרוף,
ואחר הלבין והסגיל על קירות חדרי.
היא רכבה על סוסים לבנים, ובשיערה נשזר אור
אז, כשהראש היה עטוף בפטרייה שאטנית
חלמתי עליו מתפזר סביב כתפיי.
כמעט ששמעתי קול רך ועמוק, כמו עיניים אחרי סערה,
לוחש לי משאלה בעדינות הצוואר
שארך פתאום, מהפך את גיזרתי העגלולית
להזיה משיר השירים, תמירה ונאווה.
ואז לחוש בשתיקה את המשק המרחף
סביב שיער קצר מדי
ולדמיין את היד המלטפת לחי יבשה
במקום הדמעות המטיילות מטה,
שוברות לאיטן את יובש הפנים.
פעם אחר פעם רציתי ללחוש "כמשאלתך"
גם אם אינני נער חווה, ושמי אינו מתנגן כ"באטרקאפ"
רציתי שיער פזור נפש וזהרורים
וסוס לבן, ואיש ספרדי שיעזור לי לומר:
"בעדינות".
מתוך פעילות בנושא ילדות בקבוצת האמנים הרבתחומית
(העונה לשם הזמני "בז'").
המושגים שאולים מתוך הסרט "הנסיכה הקסומה", בבימויו של רוב
ריינר.
|