מחלקים בגדים אחרי שנתיים וחצי.
נזכרת ביום שעזבתי את הבית, יצאתי למן שליחות רוחנית למען הצלת
כדור הארץ.
כל כך הרבה השתנה מאז, רק המחשב עדיין נשאר.
כל אחת בדרכה שלה, נדמה שהתרחקנו כמה שנות אור אחת מהשנייה.
הקומונה כבר לא קומונה, הרגשתי בזמן שהגדרתי חפצים שלי וחפצים
שלהן.
אולי היתי צריכה לעזוב כדי לחזור .
זקוקים לי שם בבית ...
נפרדת מהנוף, כמה קשה להגיד שלום לכל הירוק הזה .
הירוק הצפון הזה.
חוזרת לעשן, לרעש,למכוניות,
נפרדת מהכלב.
נפרדת מכן, תמיד היינו שלוש, ואני תמיד התנדנדתי.
נזכרת איך לפני שנה וחצי ביקשתם ממני לעזוב, ועכשיו אני עושה
את זה מתוך בחירה שלי.
גדלנו לצדדים אחרים...
כבר לא אחד.
שלוש.
שלוש אישיות שונות...
נסגרתי לתוכי תוכי.
מחפשת את המקום שבו ארגיש חופשיה.
ורק מקווה שאתן לא תשכחו אותי, תקפחו אותי. תשאירו אותי כנקודה
שאין לה קשר אליכן.
ואני עוד אבוא לטעום מהנוף הירוק הזה, מכן.
יודעת בלב שלי ששייכת לכאן.
עוד לא מצאתי אותו. כשאמצא, אחזור.
אל תעלמו לי ולא תשאירו סימן.
מקווה שגם עוד עשר שנים נשב ונספר חוויות.
מקווה שאוכל להיות מספיק פתוחה וגלויה איתכן כמו שהיינו פעם
כשעוד היינו ילדות.
אבל עכשיו זקוקה למרחב הזה, לתזוזה הזאת, לגדילה הזאת ומפה.
את כל מה שעברנו ביחד, לא יקחו לנו.
אחותכם בנפש. |