יש אדם אחד בכל העולם הזה שאני ממש אוהבת, את האדם הזה אף אחד
לא באמת מכיר, האדם הזה הוא האיש הקטן שנמצא באחורה של הראש,
הוא נמצא בכל אדם, קורים לו 'המצפון' עד לפני כמה ימים אני
חשבתי שאין לי מצפון, שהמצפון שלי מת באיזו תאונה מסתורית, ככה
חשבתי וככה פעלתי, כולם היו בטוחים שאני הבן אדם הכי נורא
בעולם, שאני חסרת כל רגש, שאני קרה כמו קרח, אבל זו לא הייתי
אני, זה היה החוסר במצפון שלי, כמובן שעכשיו המצב לא אידיאלי
אבל המצפון שלי מתחיל לגלות רגשי החלמה, אולי בגלל שלשם שינוי
פגעו בי ולא אני פגעתי בהם, אולי בגלל שהגעתי למצב כזה שבו
פתאום איכפת לי, וזה לא שאיכפת לי מה אנשים חושבים עלי, זה
שפתאום אני מתחילה לחשוב שאולי פגעתי במישהו שחשוב לי, אולי
אמרתי משהו שלא היה במקום, אולי אני מתנהגת לא כמו שצריך, אולי
ואולי ואולי, בכל מקרה, יום אחד קמתי בבוקר והכאב בידי השמאלית
ישר הזכיר לי את החלום שחלמתי, בחלום עמדתי עם חרב מגואלת בדם
ולרגלי הייתה גופה חסרת חיים, הפרצוף היה לי מוכר אבל לא יכלתי
להיזכר מי זה, מגע הדם שזרם מהחרב אל היד שלי היה מלטף, ידעתי
שזה טבעי בשבילי להחזיק חרבות מלאות דם, ידעתי שזה בטבע שלי
להרוג, אבל זה הציק לי, הדם שהיה נעים למגע הפך פתאום לצורב,
והתחיל לכאוב לי, התעוררתי מהכאב וגיליתי שחתכתי את עצמי מתוך
שינה, הייתי בהלם, לילה אחר כך חלמתי את אותו החלום, רק שהפעם
מגע הדם צרב מיד, לילה אחרי זה, שוב אותו חלום, רק שהפעם לא
יכלתי לראות את הגופה, מיד כשהבנתי שרצחתי מישהו כאב לי
והתעוררתי, על המיטה שוב אותו נוזל סמיך ואדום, שוב דם, זה כבר
הגיע לרמה כזו שפחדתי לישון, פחדתי לחתוך את עצמי שוב ושוב, זה
כאב כל פעם מחדש והיד שלי כבר היתה חבושה כולה, כששאלתי חברים
הם אמרו שמשהו מציק לי ובגלל זה אני לא יכולה לישון, משהו בתת
מודע, אז הלכתי למהפנט מקצועי, הוא היפנט אותי ואחר כך אמר לי
שהמצפון שלי מציק לי כי הדחקתי אותו כל השנים, ונתן לי עצות
איך לעורר אותו מחדש, עשיתי כמצווה וזה פעל, לא היו יותר
סיוטים, לא חתכתי את עצמי בלילות, שום דבר, הבעיה היחידה היה
המצפון שאליו לא הייתי רגילה, כל דבר שהייתי עושה היה מייסר
אותי אחר כך שעות, אז חזרתי לאותו אדם והוא אמר שאני מנסה
לפצות על זמן אבוד, ושזה יעבור תוך כמה ימים, ואכן, זה עבר,
אני חייבת להודות שזו היתה התנסות מיוחדת, לא כל אדם זוכה
לחוסר מצפון ואז השבה מחדש של אותו קול מעניין ששומר עלינו
מצרות, לפחות רוב הזמן. |
