שטוף בדמעותייך
ארץ בוכיה
עמוס משקל שנותייך
ארץ עניה

נוטה ליפול בעומס
עיף מהמסע
ובלבב של פנימה
הנפש נמסה

הלא קטון אנוכי
גופי כולו דואב
לאורך כל שנותיך
זכיתי בכאב

כתפיי שבריריות הן
מלחץ ההמון
גבי שפוף
ודמעותי צורבות הן בגרון

אך אין מנוס לשנינו
מנטל הדורות
נושפים הן בעורפינו
גדולות ונצורות

ועל כתפי אותם דורות
עולה אני היום
את שליחותי הארוכה
איתך אביא עד תום

בדם ביזע ועמל
אמשוך את עגלתי
עד הבאנה לחנות
במרחביך ביתי

עד בוא היום בו נאמר:
"ירעו גויים צואנך"
היום בו את תהיי עימי
אני אהיה עמך