הוא לא נתן לי לגעת
בקצות עצביו
כי פחד שאעביר אותו
מעל גדרות שיגעוני.
הוא לא נתן לי ידו
שאעבירו את הכביש
בטפיפותיי הסדוקות,
הוא פחד שאפיל אותו.

רק חלם אבדון
וצפה את ליבו השבוי
בין כלובים המפוזרים בביתי
על שפתו של ים ארגמן.

הוא רק שכב על גבו
והתחמק מעיניי
בעוד עצמותיי התפוררו
מחולשת כמיהתי.

הוא והוא חזור והלוך
שבור וגדל, נקרע ונתפר
על ליבי הפצוע
שהסכין לדמם שוב רק עבור נגיעה.

מעל גדרות שגעוני
הוא רק חלם אבדון
שכב על גבו וחיכה,
שאבוא.