הולך בתוך היכל שחור,
מחפש את האור,
קשה למצוא,
רואה חשיכה של אנשים אחרים,
רואה חשיכה בכל העולם,
רואה חשיכה במדינתנו,
האינכם רואים את זה, יהודים?
האינכם רואים את האכזריות שנוצרה?
פעם כל חובש כיפה היה עם מטרה ואמונה
היום הרבה מהם מאמיני שווא באלוהים.

מחפש את הילת האמונה מעל הרבה אנשים,
מסתכל בעיניים רוחניות ולא חומריות,
אינני מוצא אינני רואה...
עדיין בתוך היכל שחור.

העיקר עומדים בצפירת השואה והזיכרון ושוכחים מיד עם תומו,
הדור הישן הולך ונעלם,
הדור הצעיר מגיע ומאכזב כאין כמותו,
עוד צעיר שעושה טובה לעמוד בתקווה!
עוד צעיר שעושה טובה לעמוד בצפירה!
אין אני האחד שישנה את זה, אבל אנסה, עם כל אמונתי וליבי.
אם אני הראשון שיתחיל אולי זה ישנה קצת,
נכון, בקטע הזה אתם אומרים אשליות, מה אחד ישנה ?
אני אענה לכם אם תשים חבישה על פצע תוכל להציל פצוע ובכן אתה
אחד שאכן שינית.
אם תצליח לתקן צלקת על לב של בן אדם - שינית .
הרמת זבל מהרצפה, יכול להיות שהצלת אדם מנפילה ופגיעה ואכן
שינית.

אני יהודי, אני מאמין, אומנם לא כמו שאחרים מאמינים בדת, אבל
אני מאמין במשהו.
האמונה משחררת תקווה, תקווה ...
זוכרים מה זה תקווה?
הדבר הזה שאם הוא קיים, הוא נותן מקום לאושר.
עדיין הולך בהיכל שחור, מוצא הרבה אנשים שגם משוטטים, אבל לא
אכפת להם מהסביבה, רואה צער בעיניהם הפגועות.
הם מחפשים יציאה, דרך יותר טובה.
אוחז מגן דויד בידי שתליון הנעורים על צווארי, בהליכתי בהיכל
השחור רואה חיילים עם נשק עליהם.

ואז אני מבין, אין יציאה, הגעתי להיכל המוות, לא מגיע לי להגיע
לגן עדן, בגלל החוסר אכפתיות, בגלל שהתרגלתי לחיי מוות, בגלל
שלא הקשבתי לאחרים.

אני מצטער מי שמקשיב, אכן עשיתי טעויות בחיים, אמרתי וואלה עוד
פיגוע מה זה משנה,כבר רגילים... מצטער בפניי ההורים שהתמודדו
עם זה,
שזכו לראות בחייהם את הדבר הכי קשה שאפשר לראות מות צאצא,
שבירת שרשרת חייהם.
אני מצטער שלאחרונה לא היו דמעות בעיניי כשאני רואה פיגוע,
מצטער על זה שהפכתי לרובוט, חסר רגשות חסר רחמים.

גם אתם צריכים להצטער תקשיבו לצפירה ותתנו מחשבה זה הכל
מחשבה, זיכרון באפלה.
עזבו אתכם מלהצטער פשוט תזכרו ותתקנו את הטעות לפני שזה יהיה
מאוחר מידי...

אם אמות, אני מקווה שמי שלמעלה מקשיב, שאני מצטער על כל הדברים
האלה, אני מקווה שאני לא יגיע להיכל השחור אלא לגן עדן או
לפחות אזכה לעוד חיים כדי לתקן את טעויותיי.