"מחר יהיה גשם" אומר הקריין בקול של שוטר "מחר יהיה סופות
רעמים וברקים בכל הארץ, הם יתחילו בצפון ויגמרו לקראת סוף.."
אני כבר לא ממש שומע אותו, זה גם לא ממש משנה לי, אני יודע
שמחר ירד גשם עוד מאתמול, הכאב התחיל לי כזה חלש בקצה של הראש
והתגבר, השיא עוד לא הגיע, הוא יבוא עם טיפת הגשם הראשונה
שתרד, ואני מחכה, אני לא הולך לישון חלילה יודע כבר שאני לא
ארדם, הטלוויזיה לא ממש מעניינת אותי אולם אני כרגיל בוחן את
זה בכל פעם מחדש, אישתי כבר מזמן במיטה, אני קורא לה אישתי לא
שאנחנו נשואים או משהו, ת'אמת אפילו להציע עוד לא הצעתי אבל יש
לי תחושה שבקרוב זה יבוא, מתי שהוא אחרי שיפסיק המזג אויר הזה.
היא ישנה כבר קרוב לשעתיים, יודעת שאני היום לא משהו שכדאי
להתקרב אליו, היא מסוגלת לזהות את המזג אויר הזה בזכותי עוד
לפני שאני מזהה אותו, היא זו ששואלת אותי נו מחר יהיה שוב
שינוי ואני רק אז קולט מאיפה הכאב ראש מופיע, חושב שניה ועונה
לה שכן, היא מחייכת על המזל שנפל בחלקה והולכת לגהץ איזה בגד
שיתאים למזג האויר של מחר, אני הולך לקחת עוד כדור נגד כאב ראש
ונשכב על הספה ממתין לחדשות שיאשרו את מה שהיא כבר יודעת.
הקריין לרגע מפסיק את הדיבור בלי שאני ממש שם לב, ומביט אלי
באיזו רצינות תהומית שכזו, אני ממתין שימשיך חושב שהוא מביט
למצלמה אולם אז הוא פונה אלי בשם שלי ושואל אם הוא צדק, אני לא
ממש מתייחס חושב שחלמתי או שאני בטח כבר מנקר, אבל הוא ממשיך
ושוב שואל אם מחר המזג אויר יהיה כמו שהוא אמר או קצת שונה,
אני חצי מתוך שינה אומר "כן כן, זה מה שיהיה מחר" והוא בפרצוף
מרוצה ממשיך בקרינות שלו מול אחד אנשים האחרים שם, בסוף שניה
לפני שהמצלמה עוברת למשהו אחר הוא קורץ לי, קריצה של תודה
ונעלם, אני מתחיל לחושוב על המיטה בזמן שאני שומע משהוא בדלת
דופק, לוקח לי איזו דקה או שתיים להוריד את הרגליים מהשולחן
ועוד לפחות שלוש דקות להגיע לדלת ולהביט בחור של הדלת לראות מי
זה בא בשעה כל כך מאוחרת, אני מופתע לראות כי ההוא שרק לפני
רגע היה בטלוויזיה נמצא שם מביט בי בחזרה בתוך העינית של הדלת.
אני נסוג מעט לאחור ופותח את הדלת בזהירות, הוא מביט בי לשניה
קצרה ואז בטבעיות נכנס אלי הבייתה ושואל אם יש לי איזה קפה
טוב.
טוב אני מופתע מעט ומגיב ב"אפשר לדעת מה אתה עושה אצל מי, זאת
אומרת אצלי בבית." הוא מביט בי מופתע מעט, ניראה שאינו סגור על
השאלה, ואז ניגש לאחת הספות מתיישב ומתחיל לשחק בשלט, "אז איך
הייתי" מתחיל לדבר" אני ניראה לא רע בטלוויזיה? מקצועי נכון."
משיב בעצמו.
אני עדיין מופתע, מתיישב על הספה שרק קמתי ממנה לפני איזה שתי
דקות ושוב חוזר על הגימגום שגימגמתי ממש לפני התשובה הלא ממש
קשורה שלו. האיש מהטלוויזה, או אולי החזאי מביט בי במבט מופתע
ועונה באותה טיבעיות שבה הוא נכנס אלי לדירה "אני פה בשביל
מכונת מזג האויר" הוא שם לב שאני לא ממש הולך ראש בראש איתו
וממשיך "נו התלוננת על המכונה אז באתי לקחת אותה" אני עדיין לא
מבין על מה הוא מדבר וניראה, כי הוא רואה את זה בעיניים שלי,
כי הוא נותן איזה פיהוק קצר שמגיע לפני מה שניראה הסבר לא ארוך
מידי על המכונה שיש לי בגוף, וזה שהתלונות שלי בנושא כבר הגיעו
הכי גבוה שאפשר, ושם החליטו לקחת ממני בחזרה את המכונה, "ההפסד
שלך" הוא מסיים ומתרומם מהספה, אני מביט בו כעל משוגע אולם ספק
כל שהוא מחלחל אלי כאשר אני מבין איך שהוא שכנראה לא ישימו
משוגע בטלוויזיה, "ואיך אתה מתכוון לקחת אותה?" אני שואל חצי
בתמימות חצי בחשד כבד, הוא ניגש אלי, "זה פשוט, אנחנו ניפתח לך
את הראש בזהירות, ואז נוציא את המכונה משם, זה לא יקח יותר
מחמש דקות".
אני מתרומם גם כן מהספה ומתרחק ממנו "מה זאת אומרת תפתחו לי את
הראש? ומה יקרה אחר כך?" מסיים ומחליק על הריצפה בגלל הליכה
אחורה על נעל ישנה שלי שאישתי מזמן כבר אמרה לי לשים במקום,
הוא נעמד מעלי, "כמעט כלום, לא ישתנה" הוא מתחיל "אנחנו נוציא
אותה ונסגור את הראש, יש לנו את האנשים הכי טובים במקצוע" מציג
פרצוף גאה "למעשה חוץ מזה רק מזג האויר יפסיק להשתנות" הוא
מסיים ומושיט יד לכווני על מנת לעזור לי להתרומם מהריצפה הלא
הכי נוחה.
אני מושיט לו יד עדיין לא ממש בטוח למה הוא מתכוון, ובמקום
לשאול איך הוא מתכוון לפתוח ולסגור את ראש שלי בלי להרוג אותי
אני שואל את השאלה הכי מטומטמת שעולה לי בראש "מה זאת אומרת
הוא יפסיק להשתנות, המזג אויר כמובן?" הוא תופס לי את היד
ומושך אותי לכיוון הספה, מושיב אותי ומתחיל להסביר "תראה,
המונה שבראש שלך מחליטה ברמות מסויימות מה יהיה מזג האויר מחר,
אנחנו כמובן משתמשים בעוד אנשים אבל המכונה שלך היא אחת
המובילות שלנו, לא סתם שאלתי אותך קודם אם אני צודק, בכל זאת
אנחנו מבינים שמידי פעם קשה לך אבל לתת כל כך הרבה גשם לקראת
סוף הקיץ, לא הייתי בטוח אז שאלתי, אני מקווה שלא הבכתי אותך
או משהו" מסיים בנימה רגועה.
אני חושב שאני הוזה או משהו, "על מה אתה מדבר, איזו מכונה
ואיזה שאלות, אין לי מושג מה דחפתם לי שם אבל בכל פעם שאתם
משנים את מזג האויר אתם גורמים לי לכאב ראש מטורף, לא יכולתם
ליצור איזה מכונה שגורמת למשהו יותר נורמלי."
הוא מביט בי במבט חמור "מה זאת אומרת שאנחנו גורמים לך לכאב
ראש?" שואל כאילו בתמימות "אתה הוא זה שעושה לנו כאב ראש"
ממשיך בתקיפות כבר, "אתה יודע מה זה לספר למדינה שלמה שמחר
הולך לרדת גשם כמו שלא היה כבר איזה 10 שנים לפחות בכל הארץ,
לא יכול לעשות משהו יותר פשוט..." ממשיך להאיר לי ולשסות בי את
המילים שלו, אני משתתק ומתחיל לחשוב אחורה, ואז משהו מתעכל לי
בראש, "רגע" אני קוטע אותו "רגע אחד" החזאי מהטלוויזיה משתתק,"
אתה רוצה לומר לי שאני משפיע על מזג האויר?" אני שואל אותו
במהירות. הוא מחייך אלי "משפיע?" אומר את זה באיזו שהיא צורת
שאלה "מה זאת אומרת משפיע? אתה זה שקובע מה יהיה מזג האויר,
מזג האויר מחורבן כי יש לך כאב ראש ולא הכאב ראש שלך הוא בגלל
מזג האויר, איך משהו שעוד לא היה יכול לגרום לך לכאב ראש..."
הוא ממשיך בשלו ואני מתחיל להבין למה הוא מתכוון, "טוב אז אתה
רוצה שנוציא לך אותה" הוא מסיים את הנאום האחרון שלו.
אני מחייך לראשונה היום מאז שהכאב ראש התחיל לי, ומתרחק ממנו,
"לא זה בסדר אני חושב שאני אוכל להמשיך לחיות עם המכונה הזו שם
בפנים". הוא תופס את הראש שלו ומתחיל לעשות קולות מוזרים של
עצבנות ולאחר שניה נעלם לי מעין.
למחרת בבוקר אני מתעורר לידי אישתי היא רואה אותי מחייך, "נו
אז ללבוש את בגדי החורף", היא שואלת אותי, אני בחיוך עונה לה,
"ניראה לי שלא צריך, בסוף כנראה תהיה שמש נעימה היום, ניראה לי
שהחל מהיום מתחיל אצלי האביב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.