עכשיו אני חוזר להלחם בך שוב,
אחרי כל-כך הרבה זמן שנכנעתי למרותך ולגחמות ליבך,
הגיע הזמן שאצא מלהבות הגיהנום,
הגיהנום הקטן שאת יצרת לי!

אשחוט את כל משרתייך אשר לא יביטו בפניה של האמת,
אראה את חלומותייך מנסים להמלט,
מנסים להצמד אל האור בניסיון לברוח מסיוטיי אשר קורעים אותם
לגזרים,
אך אף-אחד מאיתנו הפעם לא יפסיק.

נכנעתי לך פעם, בקשתי שלום ומנוחת עדן,
אך רימית אותי וטמנת אותי עמוק בתוך החול,
עד אשר נוצר לי גיהנום קטן ופרטי,
מפצעי המרובים שמעולם לא קיבלו מנוחה,
זורם דם אשר רותח מחום.

להבות שורפות את ראותיי אך זה כבר לא משנה,
הפעם אני אלחם איתך עד אשר את לא תתקיימי עוד,
רחמים לא אתן לאחת שכמותך כי את אלוהית בתחפושת,
הזיה ואופוריה בתוך עטיפת אשליות.

נתתי לך להקריב כל-כך הרבה ממני,
נתתי לך יותר מדי כוח ועכשיו,
עכשיו הגיע הזמן לקחת אותו בחזרה.

אעלה אותך בלהבות עולה לאסונותיי,
את אפרך אפזר לכל רוחות תבל כדי שעולם תחבקי
אך לעולם לא תשלטי בו עוד,
ואת נשמתך הארורה ארוצץ במו ידי, למען שאדע שאת מתה באמת.