לא רואה כלום,
זה עולם שחור.
ללא רחמים.
ללא חמלה.
עם הרבה כעס.
וטינה.
בעיות בלב,
בריאות ובכבד.
ללא מרשמי רופא..
רק מזריקים את הסם.
מסתכלת על אמא ששותה ודקה,
וסיגריה ביד.
כול שנייה,
וכול דקה.
ואבא מרביץ..
עם אקדח ביד.
צועק על כולם,
ואף אחד לא מבין.
אמא צועקת,
ואחותי בוכה.
עם בובה ביד,
לא מבינה.
והטלפון מצלצל,
עוד פעם הם רוצים כסף,
אבא צועק.
אמא מתחילה לבכות,
והסטירה שאבא נתן לה,
נהיית כחולה..
מחליפה צבעים,
כמו הקשת בענן..
כול כך יפה,
אבל רק בשלי זה נעצר...
רק לי יש עולם שחור,
בלי שום דבר אחר..
בלי שום צבעים.
חזרתי לתמונה  הרגילה.
אמא  מעשנת,
אבא צועק,
אחותי בוכה
ואני יושבת בצד..
מסתכלת על כולם.
לראות מה יקרה.


אבל מה אני בכלל מבינה.,
אני רק ילדה קטנה.