אתם מכירים את ההרגשה הזו שאתם מתגעגעים למישהו..?
מתגעגעים אליו כל כך?
הרגשה כזו שלקום בבוקר הוא חלק סתמי, פרט שולי, אקט ניבזי,
וכל הבקרים שחורים.
כל הימים רעועים
וכל שניה עלובה יותר מהשניה שלפניה.
אתם מכירים את זה שאתם מתגעגעים למישהו?
אבל אתם לא יכולים לעשות עם זה כלום.
למה?
כי דברים בפשטותם נגמרים.
ואז אתם מכריחים את עצמכם להפסיק להתגעגע,
נועלים כל חלק בתיבה מיוחדת בגוף שנקראת "הדחקה".
יש גם עוד מגירות מיוחדות כמו ה"הפנמה", אבל זה לא לגעגועים
שסתמו להם את הפה.
אותו געגוע שאתם מנסים לקבור,
הוא כל כך רוצה,
הוא רוצה, אבל הוא לא יכול,
כי הוא לא רצוי.
כי הוא לא שווה שום דבר.
כי הוא כלום חוץ מפיסת מידע מטונפת ומגעילה.
הוא הבן זונה הכי גדול בעולם כרגע.

הוא כמו אישה שנאנסה,
כמו ילד קטן ותמים שמכריחים אותו לעשות דבר שהוא לא רוצה.
הוא פשוט לא רוצה.
הוא לא רוצה להפסיק להתגעגע...
אבל מכריחים אותו.
והוא סותם ועושה,
כי הוא אפס. כי הוא כלום.
כי הוא הבן זונה הכי גדול ביקום כרגע...