את נוגעת בי, בעצם,
אני רועד ודי נירגש.
דימעה שוחקת עצב.
פסים על פניי, אני חלש.
כי את כמו אגדה מהלכת,
מציתה בי להבות.
שבילים יפים חורכת,
ואני לא מצליח לכבות
את האש שאת הצת בי,
ועשתה בי שוב כוויות
המשוגע שבי, נישבעתי
שבשבילך ארצה לחיות.
את נוגעת בי בעצם,
שיצרו ממנה את האישה.
ומוחקת לי כל עצב,
אך עדיין לא מרגישה.
איך יצרת בי אז תבל,
עולם אסוף בחלומות,
איך הפסקתי להתפלל,
כי עבורי כבר ניגמרו המלחמות...
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.