לילך באטרפליי / קצר |
חושך.
אני זוחלת על הרצפה,
מחפשת אותך.
אתה נפלת,
אני ראיתי,
כולם ראו -
שמוליק ומיקו וגם רובי.
הם כולם יושבים על המיטה עכשיו,
צבועים בצבעים בוהקים,
כמו תמיד.
אור.
אני רואה אותך,
מוטל על הרצפה,
דומם.
אתה חסר חיים,
לא כמו תמיד -
מתרוצץ על הדף,
בידי.
אתה נפלת,
זאת אשמתי,
אני עזבתי אותך.
עיפרון מסכן.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|