עכשיו אחרי שכבר הכל נגמר,
חוזרים שוב אל המקומות הישנים,
אל החברים, השירים, הסיפורים...
שעם השנים פשוט נעלמים...
המחשבות על הזמן הקודם חוזרות לחלחל
והיד ממשיכה לכתוב והראש ממשיך לחשוב...
על איפה שהיינו קודם,
בין אם זה לפני חמש דקות לשלושים שנה...
והלב מבולבל ולפעמים גם כואב נורא...
התמונות בראש רצות כמו בסרט ישן...
והמלים נהפכות למחשבות ועפות הרחק הרחק מכאן...
יש אהבה ושנאה,
יש דבר טוב ודבר רע...
אבל תמיד נשארת אותה הרגשה מוזרה...
שכלום לא התחיל והכל כבר קרה...
והראש נודד למקומות רחוקים,
שם יש רק נוף, ים וצפורים....