היום בעודי מחפשת עצמי
בין כותלי הספריה,
ראיתי אותו.
עם שפם של בר מצווה
כל כך שבור,
יכולתי לגעת בו
והוא היה מתפוגג.
הוא רק מחכה שימחקו אותו.
ההורים שלו.
הם בטח אוהבים אותו מאוד.
כי הוא מאוד מיוחד.
ובכל יום שעובר הוא נזכר
איך אהב את נועה עם הצמות
ואין הוא נפל
ואיך שירד לו קצת דם
ואיך אתמול הוא ישב
באותו כסא קרוע
וקרע לעצמו את הלב
על משהו
שבטח לא אבין לעולם... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.