היום ראיתי את חוק הברירה הטבעית פועל.
ראיתי פרפר קטן כזה, של בית,
ככה נראה קצת חולה,
על קופסה של מגבונים.
הסתכלתי עליו בזמן שהתרוקנתי
והלכתי
חשבתי - הטבע כבר ידאג לו.
כשחזרתי אחרי כמה שעות-
הוא כבר היה מת.

מוזרה היא דרכו של הטבע
והפרפר- נראה אדיש לגמרי,
לא שמח
לא עצוב,
סתם... פרפר.
מעניין אם ידע את שעתיד לבוא,
מעניין אם השאיר צוואת-אבקנים לחבריו
או אולי, בעצם,
הוא קרא לעזרה?

ואני- מה עשיתי?
התבוננתי בו בשלווה
בזמן שנר נשמתו הלך וכבה.
הוא לא היה עצוב
אבל אני כן,
כי פרפר- תפקידו להגשים חלומותיי,
לעוף, להיות חופשי
ולא למות בזמן שאני מטיל את מימיי.
הסתבר לי ש
הטבע לא שם-
לא עליו
ולא עלי.