|
עומדת כאן במקום הזה ולא מאמינה
עומדת לפני חלקת אדמה
חלקת רצח.
עומדת בתוך גן הדממה.
והגן כה יפה
וחי וירוק
והציפורים בו מצייצות והפרחים גדלים
והעצים כה תמירים פזורים על הקרקע.
והגן כה שקט
ומת ואפור
והציפורים צווחות למראה שמונה מאות הילדים
והעצים שגדלו על בורות של גופות
והפרחים שצמחו על קברי התמימות.
וטביעות הרגלים שצעדו יחפות
על האדמה רווית הדם.
וקולות הצחוק שלא ידע למה לצפות
וקולות הטעינה וקולות הירי
ודממת הצרחות שנפסקו בן רגע.
והם כה תמימים וקטנים
צועדים בזוגות
יד ביד לנצח.
החיוך שהוחלף בדמעות.
הנעורים שנקטפו.
הידיים המחובקות שהופרדו.
והאור שהוחלף בחושך
והחיים שנטבחו למוות.
ומצבה יחידה
ובובות וצעצועים פזורים מסביב
כאן במקום הזה
בגן הדממה של הילדים.
"אם באתם לפה בשביל להבין, זה המקום בו אתם יכולים להפסיק
לנסות..."
זביליטובסקה גורה - פולין 15.4.04 |
|
|
הדף האחורי
שלום, חבל שאתה
לא בבית, אני
נאלץ להשאיר לך
הודעה בסלוגן,
רק רציתי להגיד
שאני בקומפלקס
התאומים ונראה
לי שנגמר להם
הטחינה, אז שתדע
לך שתמיד אהבתי
אותך, נכון זה
לא מערכת יחסים
נורמלית, אבל
הסלוגנין היו
משהו!
אז תודה ושלום
אני עובר
לעמבה.
יק טיבטי, לקוח
של פלאפל
התאומים
בגבעתיים,
מאוכזב מההומור
שלו, מהטחינה
שאזלה ומהדף
האחורי שלא
מחזיר צילצול. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.