הוא אמר לי שכל השיט הזה דופק לי את המוח, אמרתי לו שזה ממש
ממש לא מעניין אותי ואני אעשה מה שבראש שלי וגם אם אני אהיה
פרופסורית לביולוגיה או ד"ר לפיסיקה והוא יהיה עם 10 שנות
לימוד ביד, שנינו נעמוד ביחד לקבל דמי אבטלה. כי ככה זה בארץ
המובטחת, וגם אם אין עבודה וגם אם יש עבודה, אם אני אסע מחר
לת"א אני אמות בפיגוע, אז תן לי לקחת עוד כמה שאכטות ורק אז,
אני אפסיק.
את הפעם הראשונה שבה התחלתי לעשן אני זוכרת טוב מאוד, התחלתי
ישר עם זה לא עברתי את תהליך הסיגריות, כי קודם שלקחתי שאכטות
השתעלתי. ורק אחרי שהורדתי בהדרגה כמה ראשים, הריאות שלי נהיו
חזקות כמו שור, ואז, כשנגמר החופש והחלטתי לקחת את עצמי בידיים
(בלי להעליב, אבל אני לא רוצה להיות במב"ר) וגמלתי בליבי החלטה
שאני לא מעשנת יותר שום דבר, פרט לסיגריות, כי על הוינסטון
היפיפה שלי לא יכולתי לוותר בקלות דעת כזאת, אז הפסקתי. אבל עם
המורות שיש כיום בישראל, אי אפשר לסיים שיעור בלי לרוץ למחששה
ולקלל אותה ואת אמא שלה, ניסיתי להפסיק המון פעמים. אבל אנשי
החינוך של ישראל לא אפשרו לי, וכל פעם שגמלתי בליבי החלטה ישר
הפרתי אותה, ובלי לחשוב פעמיים בהפסקה רצתי למחששה, הייתי
צריכה את הסיגריה להירגע?
כן, אבל אני עד היום אני לא יודעת אם זה היה פסיכולוגי או שאני
מכורה, או שאני צורכת את זה בתור מובן מאליו... כי ביום
שנהייתי טבעונית לא יכולתי שלא לעשן, זה היה חזק ממני. ואני,
הילדה הסוציאליסטית הגאה, נכונה לעקרונותיה: בלי מותגים, בלי
קולה, מקדונלס, לא כורתים את יערות הגשם, לא עושים ניסויים
בבעלי חיים, לא אוכלים או לובשים אותם, ולמה לעשן? הרי זה פוגע
באוזון! אבל זו הייתה הפעם הראשונה שהיה דבר שעמד בפני הרצון!
היה רצון ולא הייתה אפשרות! כמו סהרורית הלכתי למחששה והדלקתי
סיגריה! כמו ילדה מטומטמת הורדתי ראש בהפסקה של 5 דקות וחזרתי
לכיתה מסטולית (לא עד כדי כך, זה בסך הכול ראש) ונדף ממני ריח
חשיש, וזה מדהים איך אף אחד לא הכיר את הריח הזה, אז הייתי
צריכה להתחיל עם הטבק הדפוק הזה?
לא! ואולי אני אצטער על זה כל החיים! אבל עכשיו, כשאני מבקשת
סיגריה, אני אומרת "בשביל הפארש".