שוב התמוטטות,
לא אני,
האחרים,
חתך,
ועוד אחד,
ועוד נסיון מוות,
ועוד ועוד חתכים
והתמוטטות
והמבט בעיניים,המבט הריקני הזה,
והעייפות,
הנפשית והפיזית
וכולם מתמוטטים
ורק אני לא מצליחה
לא יכולה לחשוב על להתמוטט
לא יכולה לחשוב על להפסיק להיות שם בשבילכם,
אתם לא קולטים מה אתם עושים?!
אתם לא קולטים שאני מפחדת עליכם?!
ומה אם גם אני רוצה פעם בחיים שלי להתמוטט?
אין לי למי...
ואל תאמרו שיש לי לחבר שלי כי אני לא יעשה לו את זה,
וגם לא לכם,
כי אתם,
תמיד תישברו לי תוך שנייה...
ההתמוטטות לא תגיע בקרוב,
את זה אני מבטיחה לכם...
מבטיחה.

-:S ענת פכט, 26.3.2004