הכל קשה.
הכל עמוס
הכל לחוץ
זה יותר מידי.
לא התכוונתי לצעוק עליו בטלפון.
ולא התכוונתי לאבד את הסבלנות שלי איתה כשאני יודעת שיש לה
פיוזים קצרים, איתה צריך הרבה סבלנות.
אבל כרגע הפיוזים שלי קצרים יותר.
זה רק ש...
אני לא יודעת
לא רואה
לא מבינה
לא מודעת לעצמי בכלל.
אני לא יכולה להסביר להם כי אני לא יודעת איך.
אין לי מילים מספיק חזקות כדי לבטא את ההרגשה הזאת.
זה רק ש...
אני לא יודעת איך להתנהג עם התיסכול העמוק, הקושי, העקשנות
החוסר יכולת, היכולת, השאיפה.
זה לא שאף פעם לא אהיה מרוצה.
זה לא שזה לא מספיק.
זה רק ש... תמיד רוצה יותר ויותר ויותר ועוד ועוד ועוד.
את זה הם לא מבינים.
הטוב נהיה אשליה.
אף פעם לא אדע באמת אם טוב או לא.
הרע נימאס
ואין סיבה מספיק מוצדקת שיהיה רע.
אז אני לא יודעת איפה אני. אולי אני ביניהם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.