רורי פינק היה אותו ילד שבכיתה כולם כינו "החנון" ובבית כינו
"הגאון". ילד שכולם יורדים עליו ומציקים לו רק בגלל שהוא חכם,
רק בגלל שיש לו משקפיים והליכה שפופה, רק בגלל שהוא נראה כזה
"חנון". איך אתם הייתם מתארים "חנון"? אני משערת שרובכם
מדמיינים את רורי כילד כפוף וממושקף בעל ראש מדהים ופרצוף
מכוער. אם אכן כך דמיינתם אותו, צדקתם וטעיתם. לרורי היה שיער
שחור ועיניים מיוחדות, שחורות לגמרי ומוזרות. הוא יכל להיות
ילד מקובל, אלולא חכמתו, משקפיו ואופיו. היה לו אופי חלש, חלש
מאוד. אותו יום חמישי סתוי ועגום היה יום ששינה את חייו של
רורי, לעד. היה זה "יום התשלום" בשביל רורי, או בקיצור היום
שבו גורדון, הבריון של הכיתה, היה גובה ממנו כסף בשביל שלא
ירביץ לו ויציק לו, למרות שאחרים עשו זאת. אבל גורדון היה ילד
מקובל ובריון, שיכל לשנות את מעמדו של רורי לרעה עוד יותר.
במקרה, בטעות, בלי כוונה, רורי שכח את הכסף בבית וקיבל מכות
מגורדון וכל החבורה. הוא היה צריך להוציא איזה תרוץ מהרשימה.
''אוי, לעזאזל!'' חשב כשעבר על הרשימה. ''בכולם השתמשתי. אוי,
נו, אצטרך לאלתר.'' כשהגיע הביתה הוא לקח את הדואר ועלעל בו.
''חשבונות, חשבונות, הזמנה, פרסומת, חשבונות... בקיצור, שום
דבר בשבילי,'' חשב ונאנח. באותו הזמן הוא היה צריך לקבל תשובה
ממקום מיוחד שביקש להשתתף בפעילותיו, והם אמרו שיחזירו אי מייל
או מכתב. הוא עלה במעלית, פתח במהירות את הדלת, הפטיר שלום
לאימו, שאמרה שהיא הולכת להוריד את הזבל, ורץ לחדרו, אל המחשב.
הוא הודה בליבו שאימו לא שמה לב לשריטותיו ולסימני הפציעות
שלו. לא פעם הוא תהה למה הוא לא כמו אמו ואביו, למה הוא לא טוב
כמוהם, למה? למה דווקא הוא חייב להרשם לחוגים שרק ילדים
"חנונים" כמוהו נרשמים אליהם? הוא הקליד את הססמה ונכנס אל תא
הדואר שלו. היו לו שישה אי מיילים חדשים, אחד מהדודה שבחו"ל,
שלוש פרסומות, אי מייל מהחברה שבה עבד אביו ו... אי מייל
בשבילו. ''אבל זו לא הכתובת של החברה!'' חשב בליבו. ''ויש גם
קובץ, זה לא הגיוני!'' הוא פתח את האי מייל. הכל היה מסקרן
מדי, בעיקר הכתובת, היא היתה חסויה. הוא פתח את הקובץ. זה היה
סרטון. הילדה שצולמה בו היתה יפה יותר מכל אחד שהוא אי פעם
ראה. היו לה שיערות זהובות ועיניים בצבע כחול-טורקיז. זו היתה
ממש אהבה ממבט ראשון.
"שלום לך, רורי. שמי יולי. אני חייבת להזהיר אותך מפני סכנה
נוראה שמרחפת מעל לראשינו ומעל לראשי שתי הממלכות. אתה חייב
לעזור לאחד את הממלכות. זה מסוכן מאוד לדבר על זה כאן. אני
אשלח לך שני מכתבים. אחד בדואר ואחד בדרך אחרת. בבקשה, אתה
חייב להציל את הממל..." קולה נקטע. צעקה לעזרה נשמעה ברקע
וצלליות נראו ברקע. היה נראה כאילו חטפו את אותה ילדה! המצלמה
נפלה, והסרט נסתיים. רורי הצטמרר. ''זה לא יכול להיות אמיתי.
זה תעלול, אני בטוח,'' חשב. בדיוק בשנייה שלאחר מכן קרו 2
דברים מוזרים ביותר. הראשון היה שרורי הרגיש מן משב רוח חם
(למרות שהחלון היה סגור) וכאביו פסקו. באותו הזמן אמו נכנסה
בדלת וצעקה לו שיש לו דואר. ''אבל הרגע לקחתי את הדואר, התיבה
היתה ריקה!'' הוא הרהר בפחד. הוא לקח את המכתב בידים רועדות
ורץ לחדרו. המכתב היה מנוסח כך:
"ברכות לך, רורי היקר. שמי הוא יולי. למקרה שאינך יודע, אתה בן
למשפחת המלוכה של ממלכת לוריה, שנמצאת במלחמה עם ממלכתי,
תליאן. אנחנו היחידים שיכולים לעצור את הנבזים שמנסים לחבל
בשלום בין הממלכות. אתה חייב לנסות לעצור אותם. אותם אנשים
חטפו אותך והביאו אותך לסביבתך. הכל מזויף, לא אמיתי, אך אל
תספר כלום ל"הורייך" ו"חברייך". אני יודעת כל מה שקורה לך. הכל
התחיל ביום האביבי של מסיבות הלידה של שנינו. שתי הממלכות עשו
שלום זו עם זו וחגגו את לידתנו במסיבה לשלום. באותו ערב ניסו
האנשים לחטוף את שנינו אך הם לא הצליחו לחטוף אותי. עכשיו,
כשאנו בני 13, גלתה לי אמי את הסיפור, אך האנשים מנסים לחבל
בשלום ובאחדות ומנסים לגרום למפלת 2 הממלכות. בקרוב תגיע אלייך
חבילה ששלחתי, שם תמצא את כל מה שאתה צריך. כל הפרטים נמצאים
בחבילה.
להתראות, מקווה שבקרוב,
יולי".
רורי התחיל לא להאמין. זה לא היה אפשרי... או שכן. ''זה דווקא
הגיוני, אולי לכן הם התייחסו אליי כך? בגלל שהכל הצגה, זיוף,
הם ביימו את זה כדי לגרום לי להרגיש כך!'' הוא החל להבין. לפתע
הוא הרגיש דחף להוריד את משקפיו. הוא הוריד אותם וראה טוב
מתמיד. הוא הזדקף והסתכל במראה שבחדרו. במראה נשקף אליו ילד
אחר, כלל לא הילד שהוא הכיר!
לפתע נשמעה נקישה קלה בחלון. רורי הסתובב במהירות אל החלון.
מבעד לחלון עמדה לה יונה קטנה ולבנה שסחבה ביחד עם עוד 2
ציפורים גדולות חבילה. רורי פתח מיד את החלון, החווה בראשו
לתודה ופתח את החבילה. היה בה מכתב נוסף וכמה חפצים מוזרים.
במכתב היה כתוב:
"שלום שוב, רורי. זו שוב אני. במכתב זה אפרט לך כמה דברים
נוספים. אנו צריכים ללכת ולהציל את אבן שלום הברקת מפני אותם
אנשים. בזמן שהם חטפו אותך בהיותך תינוק הם גם לקחו את אבן
ברקת השלום, שעזרה לשלום בין הממלכות. בינתיים הממלכות לא שמו
לב לגניבת האבן, ועכשיו, אחרי 13 שנים, כל ממלכה מאשימה את
השנייה כי לאבן זו יש ערך רב. הפושעים מחביאים את האבן במקדש,
שבגבול בין הממלכות. אני משערת שאינך יודע את מיקום הממלכות אז
צרפתי מפה. לחבילה צרפתי חפץ קסום שיעזור לך בדרכך. החפץ הוא
חרב הברקת. את חרב זו חשלה ממלכתי, כשם שחשלה ממלכתך את טבעת
הברקת. הממלכות החליפו מחוות שלום זו לזו, וכך הצלחתי להשיג את
החרב. רק שני החפצים האלו יוכלו לנצח את הפושעים. חרב זו גם
תתן לך כוחות מיוחדים במינם, ותעזור לך לגלות עוד כוחות שלא
ידעת שיש לך. אחכה לך שם בשעה שכתובה במפה. אם לא אהיה שם, סמן
שמשהו קרה. אל תתעכב, אני לא שווה את זה. גורל הממלכות בידך!
להתראות,
יולי"
הציפורים הגדולות עפו להן ורק היונה הקטנה נשארה. "אני מבין
שאת נשארת איתי, הא?" הוא לחש לה. היא תלתה בו מבט עצוב. "היא
נחטפה?" שאל אותה. היא השפילה את ראשה. "אנחנו חייבים להתארגן
מהר, עוד מעט ירד הלילה," הוא אמר, ארז את חפציו והם יצאו
לדרך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.