אילו יכולתי להתחיל מהתחלה,
הייתי ודאי מבלה קצת יותר איתך.
כי עכשיו אתה שם,
איך שהזמן נעלם...
הזמן הולך לאיבוד.
בחלקה הקטנה שלך,
גן עדן קטן...
אז למה אנחנו לחוד?
והזמן זורם, נשפך לאוקינוס כחול.
אולי שם נפגש, בכחול הבוהק, במרחב הגדול.
כי למרות הכל, משפחה לא בוחרים.
אולי בחרת ללכת, בחרת לומר -
כאן נפרדים, לשנים.
יושב במרפסת, יש בריזה קרירה.
השמש מחיכת אבל אמא בוכה.
כי עכשיו... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.