מוטי פרי-מור / רק הזמן יודע |
לפחד רז,
בכל אשר ילך,
בים או ביבשת,
ישא עינו בחיל,
לרום, לשחק
מעבר למודע - בדחק.
יפרוש תקוה חסרת דעת,
מנפשו מוכת הבוהו,
מתאווה שלא מומשה,
או משאלה בו היא כמוסה.
כוחות יהיו לו בעתרת,
כחייל ותיק על המשמרת.
יצווה בקול אל נפש נשדפת,
בה רנן עז נחושה, מוסתרת.
אימרו לי,
היש עינוי גדול מעינוי הזמן,
כשהנשמה קמוטה בגוף זקן,
כעכביש הרוקם קוריו,
ורק הזמן - יודע מי מנצחו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|