לפעמים הוא בסתיו, נדיר מאוד שהוא בקיץ כי כל השנה הוא
בחורף... מרעיף עליי מטר ורוחות.
סופות וברקים. לא אכפת לו מה רגשותיי אומרים.
אבא שלי אף פעם לא ידע מה זה אביב, מה זה לצחוק כל השנה ולא
לחשוב כל היום על כסף והשכלה, כי אבא שלי נמצא בחורף, וכל מה
שמלווה אותו, עוטף אותי בקור.
לפעמים הסופות שלו כל כך חזקות שהן סוחפות אותי יחד איתו
ושנינו נמצאים באיזור גשום וקר.
זה לא מועיל לאף אחד.
וזה כל כך מכוער שהוא מנצל לי את החורף, הרי במציאות זו עונה
כל כך יפה, ובעונה זו פורחים כל הדשאים וניצני פרחים יוצאים
להם.
אצלו רק הקוצים גדלים עוד ועוד...

איך שהחורף הזה מדכא, כבר אני מחכה לאביב, למרות שהוא נראה לי
כל כך כל כך רחוק. כאילו הוא אף פעם לא יגיע.
כאילו הוא ואני אף פעם לא נזכה לראות קרן אחת קטנה של השמש
יחד.