סיפור אמיתי ועצוב...אבל בעצם היי, אולי עוד לא מאוחר? אולי יש
עוד מה לעשות!?! למען הארנבות והצבאים! התעוררו ילדים!



הרגשתי אפרורי,
הלכתי לטייל ליד ביתי.
השמש זרחה, היה קצת קריר.
הלכתי עם פוגי לנשום קצת אוויר.

ובחוץ כל כך נעים,
שדה ירוק, שמיים כחולים.
קצת מפליא שהעכברים,
מתקפלים, ועוזבים.

חוצה ישראל לך לעזאזל.

כל כך טוב ככה ללכת,
שבילי פרחים צהוב ותכלת.
כמה חבל הם לא יודעים,
זאת פעם אחרונה שהם פורחים...

חוצה ישראל לך לעזאזל.
לא רוצים אספלט על הפרחים!
לא רוצים תמרורים במקום חלוקים!
גם הארנבות והצבאים,
לא רוצים כבישים במקום חיים!

כן  כי גם החיות,
לא כל כך מטומטמות!
את השלט יודעות לפרש,
כאן יקום כביש, כביש מס' 6.

חוצה ישראל לך לעזאזל.