ישבתי לי על המעקה ככה לא ממש יציבה
אני אוהבת את ההרגשה הזאת שכל דבר קטן יכול להוביל למשהו גדול
שאם רק אזוז טיפה אפול
אבל אני עדיין יושבת לי חושבת, אפילו יותר מידי
כל כך הרבה פעמים בחיים שלי ניסיתי אבל בסופו של דבר לא
יכולתי
יש יותר מידי דברים להשאיר מאחורי
אני פוחדת
אני פוחדת שאגיע למצב שדורון הגיע למצב שלא אוכל יותר
אבל הוא באמת שלא היה בסדר
אני מפחדת שאגיע למצב של איבוד שליטה
בין הבחנה בין המציאות לדימיון
בין החיים אל המוות
התקדמתי עוד קצת אל הקצה מרגישה את הרעד שחולף בגופי
מכורה להרגשת הסכנה
פעם השכן מלמעלה הזעיק משטרה
חשב שאקפוץ חשב שאיבדתי כל שליטה
אז אנשים לא מבינים שיש כאלה הנהנים בדיוק כמוהם מהחיים
רק בדרך קצת שונה
עוד טיפה יותר קדימה
הרעד בגופי הולך וגובר
והשקט מסביב כל כך מחריש אוזניים
אז בחיים היה לי טוב יחסית, כן ככה זה היה
הייתי כמו כולם לא מקרה מיוחד, מי יודע מה
אולי ההרגשה הזאת של הלהיות כל כך רגיל כמו כולם
היא שהביאה אותי לרצות להיות שונה
עשיתי כל כך הרבה רק להיבדל מאחרים
רציתי שיזכרו אותי ולא יגידו כן
היא הייתה נערה מקסימה
רציתי שיזכרו אותי באיזו דרך מיוחדת..
שלא אהיה כמו כולם
שאשאיר איזה משהו אפילו הקטן ביותר מאחורי
אז כתבתי יומן, כתבתי שירים, צירתי, פיסלתי, שרתי רקדתי
הסתובבתי התחברתי ו..
הכל בסוף חזר להיות אותו הדבר
נועה מתי תביני שאחרים עשו זאת עוד לפניך
ככה לעולם לא יזכרו אותך
חשבתי על המצאה מיוחדת אבל כולן כבר ישנן
חשבתי על הכל אבל הכל כבר חומר ישן
אז בסוף עלה למוחי שאולי התאבד ואשאיר אחרי איזה מכתב פרידה
קורע לב וסוחף דמעות
ועכשיו אני יושבת לי על המעקה ככה קצת באויר
מתקדמת לאט לאט ואפילו לא מבחינה שנשארה לי עוד תזוזה אחת
כדי להגיע אל הלא נודע
יושבת בוכה מעט ממלמלת מילים לא ברורות
ובשניה האחרונה שנותרה לי צועקת אל השמים
שלום ולא להתראות!!!!!