איך יתכן שכבר לא כואב?
ושאור כבר ניגלה בקצה החדר האפל?
שלבסוף הפצעים הגלידו
והצלקות אף הן החלימו...

רק הזמן מרפא לב שבור- זה ידוע
וההחלמה,כדרכה, קוטעת איבר נגוע
בסופה מגלים שכמו בכל סיום,
התחלה חדשה מגלה שוב קיום.

אבל לא לחינם נערכה מלחמה
ולא כך סתם הוטחה פה אשמה.
כי הרי ישנה יד אלוהים בדבר
שמכוונת את דרכינו לקראת המחר.

בדרך רבים מכשולים כה קשים
ונתקלים אנו בם, כי אנו כה עיקשים
אך אם כל שקורה מגלה שוב "אותי"
הרי שלחמתי כאן לזכותי.

וילד, אל נא תבכה בדמעות
לא נשכחת, וכך גם המאורעות
לנצח שמורה לך בלב פינה אוהבת
עטופה בכאב- אך כבר לא מדממת.

ניפרד בחיוך, לך זאת אבטיח
אותך לעולם שוב דבר לא ישכיח
יום יבוא בו אולי ניפגש
ובגלגול אחר זה את זה נרגש.