כל ערב ב-17:54 בדיוק, חוזר מר שעון לביתו.
בשעה 17:56, מר שעון מוריד את מגבעתו ומתיישב על הכורסא האפורה
האהובה עליו בסלון.
בשעה 18:00 מתחילה תוכנית הטלוויזיה האהובה על מר שעון.
בשעה הוא 18:08 הוא מצחקק קלות.
בשעה 18:15 הוא מפהק פיהוק רחב במיוחד.
מר שעון משתעמם בקלות משמחת.
כשמתחילה התחזית, מר שעון קם מהכורסא.        
הוא נכנס למטבח ומכין לעצמו כוס קפה עם חצי כפית קפה, חצי כפית
סוכר וחצי ליטר מים בטמפרטורה של 78 מעלות צלסיוס- לא יותר, לא
פחות.
מר שעון מתיישב בכיסא הלבן הקטן במטבח במשך זמן של 17 וחצי
דקות.
בזמן הזה מר שעון לוגם מהמשקה שהכין לעצמו בספל בז' שעליו כתוב
באותיות שחורות בולטות-          "הספל של מר שעון".
כל 5 שניות בדיוק, לוקח מר שעון לגימה בנפח של כ-3/4 מנפח
פיו.
לאחר שמסיים את המשקה הוא נשאר לשבת בכיסא עד להשלמת 17 וחצי
הדקות.
בתום אותן דקות הוא מתרומם ומשמיע אנחה קצובה שנמשכת כל משך
זמן הקימה שלו מהכיסא.
הוא מזדקף, מניח את הספל במדיח, מתקרב חזרה לסלון ומכבה את
הטלוויזיה.
מר שעון מניח את המגבעת שהשאיר על הכורסא על מדף מעל
הטלוויזיה.
הוא ניגש אל מתג האור ומכבה ומדליק אותו 12 פעמים והולך לחדר
האמבטיה.
מר שעון לא אוהב חושך, הוא מרגיש בטוח באור.
מר שעון עומד מול הראי במשך 2 דקות ובזמן הזה מוציא עם פינצטה
3 שערות מנחיריו.
מר שעון מוציא רק 3. הוא חסכן, מחשש שלא יישאר למחר.
לאחר מכן, הוא פושט את חליפתו השחורה ואת עניבתו בצבע ירוק
בקבוק שקיבל מתנה בעבודה.
מר שעון לא אוהב ללבוש אותה.
מר שעון לובש אותה כי הוא לא מוצא את העניבה הלבנה.
הוא מתקלח במשך 4 דקות ביעילות מרשימה.
מר שעון מתחשב. אין מספיק מים בכינרת.
הוא יוצא מהמקלחת ומתכסה במגבת.
לאחר שסיים להתנגב הוא תולה חזרה את המגבת.
מר שעון מכבה ומדליק את המתג באמבטיה 6 פעמים.
הוא לא אוהב חושך, הוא מרגיש בטוח באור.
השעה כבר 20:00. מר שעון יוצא מחדר האמבטיה המואר ומתיישב על
מיטת היחיד הנקיה שלו בחדר השינה.
הסדינים של מר שעון כחולים היום.
האפורים בכביסה.
מר שעון מתגעגע לסדינים האפורים ומתחיל לפחד.
לפתע, הוא נזכר בדבר שהוא הכי אוהב.
הפיג'מה שלו.
הוא לובש את הפיג'מה האהובה עליו, הלבנה עם הפסים הלבנים.
מר שעון אוהב את הפיג'מה שלו כי הפסים בה מאוד מיוחדים.
בשעה 20:05, נכנס מר שעון מתחת לשמיכה שלו.
ליד המיטה של מר שעון ישנה כוננית. על הכוננית יש מנורה דולקת
קטנה וטלפון ישן עם חוגה בצבע שחור.
מר שעון מחייג אליה.
הוא מקווה שהוא חייג נכון.
היא ענתה. מר שעון מחייך. הוא מתרגש. הוא רועד קלות מרוב
שמחה.
היא מודיעה לו כשכול דקה עוברת.
הוא מאושר מחדש בכל פעם שזה קורה.
לבסוף, כשהיא מכריזה שהשעה 22:00 מר שעון מפהק פיהוק בינוני.
הוא סוגר את השפופרת, מכבה ומדליק את האור במנורה הקטנה
פעמיים ונרדם.
עם חיוך עצוב.

בחלומו, מר שעון קם ממיטתו נכנס בנחישות לחדר הארונות, מוציא
את רובה הציד שקיבל מאביו לפני 41 שנים  ו-22 יום ויורה לעצמו
כדור 1 בראש.
בשעה 06:30, התעורר מר שעון משנתו.
עם חיוך מאוכזב מעט חושב לעצמו שהוא היה מוציא ברגע זה את כל
השערות מהנחיריים שלו... אילו רק לא הייתה נשרפת הנורה בחדר
הארונות...