"אני לא רוצה לעשן איתכם סמים" אמרתי לו אתמול.
"בואי," הוא אמר, "זה הסם הכי קל שיש, לא יקרה לך שום דבר".
הסכמתי, בלבי ידעתי שכל סם לא משנה כמה הוא קל, הוא יכול
להזיק, אבל הסתקרנתי לנסות, ואיבדתי קשר עם המציאות. "קחי
כדור, זה ירגיע אותך". מתוך סקרנות לקחתי, הזיות מתוקות עקב
סחרחורת מהנה נגלו לעיני. הזיות מתוקות של חיים מושלמים, חיים
בלי כאב, בלי צער, בלי אובדן, הזיות מתוקות, כ"כ אמיתיות
שיכולתי לגעת בהן, הזיות הקשורות אליו, לגופו המוצק, החלק
והצחור, איברו החזק מלטף את גופי הערום בעדינות.
התענוג שנגלה לעיני עקב סחרחורת מהנה, גרם לי לקחת עוד מנה
ולחוות את החוויה מחדש, ככל שלקחתי יותר מנות כדי לחוות עוד
חוויות, איבדתי שליטה והתמסרתי לצד האפל של סמים.