ביום פטריק הקדוש האחרון נסענו לחגוג כאירים טובים. התכנסנו
כולם ונסענו לאיזה פאב בכפר סבא. היה מאוד נחמד - הבירה טובה,
המחירים זולים והיה ממש נחמד. עשינו בלגאן כמו תמיד, אבל לא
נורא, זה חג שצריך לשמוח בו. כמו פורים.
למען האמת, הרבה ממה שקרה אני לא ממש זוכר. אני יודע שהייתי
שיכור, שתיתי איזה 2 ליטר בירה וקצת וויסקי, אז אפילו בן אדם
עם קיבול שתיה גדול כמוני מסתובב מדברים כאלה.
כולם היו שמחים, כולנו שרנו ורקדנו לצלילי המוזיקה שנוגנה שם,
וכולנו, כמעט, שתינו הרבה בירה. ומה קורה כששותים הרבה בירה?
צריכים להשתין, כמובן. אחרי הכל, מה שנכנס חייב לצאת
איכשהו...
אז השתנתי בפאב. פעמיים. זאת הרגשה לא רעה, להשתין. משחררת
נורא, מרגיעה. גם די מרגשת - ביחוד שאתה שיכור ואתה לא יודע אם
אתה תיפול לתוך האסלה עם הראש או לא.
בקיצור, היה כיף. אחרי כמה שעות שהיינו שם, החלטנו שצריך ללכת
הביתה. אחרי הכל, זה נפל באמצע שבוע, ויום למחרת היה לנו
צבא/עבודה/אוניברסיטה לקום אליהם. שילמנו ויצאנו לדרכנו.
הנסיעה עברה, אני חושב, באופן די שקט. כלומר, אני לא נהגתי,
וזה טוב, כי במצבי אני לא חושב שהייתי יכול לנסוע 5 מטר בקו
ישר. אבל עד כמה שאני ראיתי היה די בסדר. עשינו זמן טוב מכפר
סבא עד לאיזור פרדסיה, ואז הכרזתי בקולי קולות שאני צריך
להשתין. (פעם שלישית בשעה וחצי שאני צריך להשתין) היה את הרושם
שהאחרים לא ממש הקשיבו או לא התיחסו, אז שתקתי ואמרתי לעצמי
שאני אשתין כבר שאני אגיע הביתה.
פתאום, המכונית נעצרה אחרי צומת בית ליד. "מה קרה?" שאלנו את
גדי, הנהג. "עוצרים להשתין, " הוא עונה.
בשמחה רבה יוצאים ליאור שי ואנוכי מהמכונית ופונים איש איש
להשתנתו. למען האמת, ליאור בא איתי. נעמדתי ליד התעלה שבצד
הכביש, והתכוננתי למלכת הקודש של הטלת המים. ואז ליאור שואל
אותי את השאלה הרת הגורל: "למה אתה עומד פה? תעשה עוד צעד."
אני, למרות ערפול החושים, השבתי לו שיש שם תעלה, ואני פוחד
ליפול לתעלה. אני בכל זאת לא הייתי במצב כל כך יציב, ודי
התנדנדתי שם. "עזוב, אל תדאג, אתה לא תיפול. יש לך עוד מלא
מקום. תעשה עוד צעד אחד".
אין לי מושג, למה, אבל באותו זמן חשבתי שזה מאוד הגיוני.
וליאור לא בן אדם הגיוני. אבל, מה לעשות, מסתבר שגם אני לא.
עשיתי עוד צעד קדימה.
אני לא יודע מה קרה אחר כך, אבל הדבר הבא שאני זוכר זה שאני
מסתכל למעלה ורואה את ליאור מגובה הברכיים בערך. וליאור די
נמוך, ככה שזאת לא חוויה רגילה. מיותר לציין שהייתי די המום.
שאלתי את ליאור מה קרה, והוא אמר לי שנפלתי. טוב, אז ביקשתי
ממנו שיעזור לי לעלות חזרה. הוא מושיט לי יד, אבל הגאון לא
משך, והחלקתי למטה עוד מטר.
בסופו של דבר הצלחתי לעלות למעלה. אחרי שעזרנו לשתי בחורות
להחליף גלגל באוטו, נסענו להחזיר את שי הביתה. (לא לפני
שהשתנתי) 20 דקות אחר כך הייתי בבית, השתנתי והלכתי לישון.
מיותר לציין שעדיין כואבות לי הברכיים, המכנסיים שלי קרועות
ויש לי טראומה. מיותר לציין גם שבתחתית התעלה הזאת יש סלעים,
היא בגובה של 2 מטר והיא די תלולה. מיותר לציין שלפני כמה זמן
2 נהגים נהרגו אחרי שהם נפלו לתעלה בצד הכביש...
אז מה מוסר ההשכל? ובכן, דבר ראשון הימנעו מלהשתין ליד תעלות
כשאתם שיכורים.
ודבר שני - לעולם, אבל ממש לעולם, אל תקשיבו לליאור.
