אני בתוך עצמי סגורה
לעולם החיצוני, בשבילי, אין צורה
האנושיות גם היא אותי עזבה
ולי לא איכפת, אני עדיין אטומה
מה זה משנה לבן או שחור
אני לא מצליחה לראות גם את האפור
עדיין לא מוכנה לחזור
נראית כמו מסוממת ליד האור
ואני בתוך עצמי עדיין סגורה
הולכת מושפלת, בוהה בריצפה
הדיכאון מכה בעיקר בלילה
ולאף אחד לא איכפת למה
אף אחד לא נותן תשומת לב
אני רואה את הסוף - הוא יהיה כואב
הסכין נכנסת עמוק לוורידים
ועכשיו כולם בוכים... פשוט מדהים! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.