מבוקר מבולבל וכהה יחסית נכנסתי לתוך הבניין
הנוף היה מוכר, אבל ההרגשה הייתה אחרת.
זה נשמע כמו שינוי ממשי לתקופה מייגעת,
ורוח התחילה לנשוב...
פתחתי את המדף התחתון והוצאתי חלק ישן מעיתון,
הייתה שם תמונה של ילדה בחלון וצרחות עולות לאיטן.
כשהערב ירד, יצאתי החוצה, המכונית עוד חנתה במגרש,
נסעתי עם הרדיו, ומשהו הוליך אותי לכאן, אני לא זוכר ממש.
פצוע וכואב, מרגיש אותך עמוק בבטן, המשכתי לחפש.
רעש הקונכייה היה קרוב והחול הכביד בנעליים.
התקרבתי לשכונה ופגשתי בשני שיכורים
הם הביטו בי, והרימו יד ימינה אל עבר הבתים.
ילדה קטנה שיחקה בכדור ונראתה מאושרת מבדידותה,
התקרבה אלי ולחשה בשקט: "התרופה לכמה טמונה בחופש"
וברחה ממני בריצה.
באור ראשון פתאום שמעתי קול להבה,
והילדה עומדת על חלון ושרה לי שיר אהבה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.