אוקי, אז כתבתי את זה ביום ממש מעצבן קצת אחרי השחרור שלי
כאשר הבנתי שלהיות אזרחית זה לא כזה קל וכיף כמו שרציתי שיהיה!

אני אומרת לכם באמת, מה לא הייתי נותנת כדי לחזור לתקופת
הימים הרכים והיפים שלנו ברחם... או לפחות לתקופה לפני גיל 4!

איזו תקופה של תמימות, תקופת נוחות.
יש מי שמאכיל אותי, מי שדואג לי,
מי שנותן לי דברים, ואפילו מי שמנגב לי ת'תחת!
אני אומרת לכם זאת היתה התקופת מלכות שלנו!
אנחנו שלטנו, זה מה שקורה עם ילדים קטנים
הם שליטי היקום רק שאף אחד
לא מבין את זה כי הם קטנים
ואף אחד בכלל לא מבין שבאמת הכל סובב סביבם, גם אני רוצה!
הבעיה היא...
שכמה שזה חרא, זה כיף להתבגר, וזאת הצרה שלנו בני האדם
ובנימה זאת, הפסקתי לזיין ת'שכל, יאללה תקראו ת'שיר כבר!
( יש לשיר הזה לחן שמזכיר לי טיפה את השירים בערוץ הילדים..
וכמובן שהדבר נעשה בכוונה כדי להדגיש את הכוונה שלו, הוא גם
נכתב באופן כזה... אך לצערי, כרגיל אין לי מקרופון ! )

זה לא כל כך קל להתבגר פה...
לקלוט את המציאות נוחתת על האף
זה לא כל כך קל להסתדר פה...
להרגיש כיצד הכל פשוט נסחף וצף

להיזכר בימי ילדותינו
להתרפק על תקופות מעללינו...
וכעת אנו נעזרים בכתפיים כדי להידחף קדימה
ואת כל מכאובינו מסתירים ודוחפים פנימה

כי מה כבר אפשר ונתן לעשות ?!
חוץ מלהמשיך ולנסות ולקוות...
שאת חיינו נעבור על הצד הטוב ביותר, ונטעם מהכל!
ושתכסך מאתנו הדאגה על האם יש לנו מה לאכול ?!

כי אכן, זה לא כל כך קל להתבגר פה...
לעזוב את הבית ולהתחיל הכל בעצמך
ללמוד כיצד להסתדר פה...
כאשר אינך יודע מה הן הציפיות ממך ?!

זה באמת לא קל ולא כל כך פשוט...
אבל בסוף,
על ספינת החיים כולם צריכים ללמוד לשוט!