אהבתי לטייל, לשוט בין הרחובות,
לספוג את הדממה של הלילה,

מתוך קפוצ'ון מגיחה סיגריה דמיונית,
אתה נשכב מול הכוכבים, ידיים שלובות מאחורי הראש,
חיוך כבד של סיפוק, ודממה...

אתה משלה את עצמך שבשתי פסיעות מחוץ לבית, נפרש מסע אינסופי של
שאלות ותשובות...

ברוב הפעמים, אתה מנהל רומן קצרצר עם הירח והכוכבים וחוזר
למלונה,
מדי פעם, נפש בודדה פוגשת נפש בודדה אחרת,
והלילה כבר לא כל כך שחור ושקט...

כמה טוב להתוודע אל מה שנראה לרגע כאופטימיות נצחית.

אתה מרגיש קל פתאום, כאילו שירד ממך עול כה כבד.

והעול חוזר למחרת,
לפעמים כבד יותר ולפעמים יותר קל.

התוודיתי אליה בלילה שחור שחור,
היא הייתה קטנטונת,
עינייה בהקו באפלת הלילה ומשכו אותי אליה,
מורעל מכל המחשבות שרודפות אותי, הסתכלתי ארוכות כיצד היא
משחקת עם שפתיה.

ישבתי אדיש,
והיא ישבה בישיבה מזרחית על הרצפה,
היא צחקקה לעיתים
ופני העייפות נאורו בכל חיוך וחיוך,

כשדמיינתי את ידי סביב מותניה הדקות
נצבטתי קלות...
כשנשכבה במיטתי וכשליטפתי את שערות ראשה
נצבטתי ארוכות...
גופה נברא בשלמות, שלמות שאני יצרתי...
כה מוזר...

הראתי לה את הירח דרך החלון,
הוא האיר את גופה העירום והלבן באור כוכבים

הסתנוורתי מגופה, והבזקי האור מגופה נראו כקרניים אדירות מבעד
לדמעותיי...

אני לא יודע למה בכיתי.

הקדשתי לה את הירח,
הקדשתי לה את עצמי באותו לילה,

הקדשתי לאלוהים את האמונה הנצחית על שהיא התגשמה ללילה אחד
מבין כל אותם לילות שחורים ללא כוכבים...

כה קל להתמכר ליופי,
היא צחקקה כשהרחתי את גופה, מכף רגל ועד ראש.

צחוק מתגלגל של אושר תם.

כה קל לשכוח את הבדידות כשהיא במיטתך
כה קל לשכוח ולהרגיש כפוי טובה,

מי הכניס אותך לחיי, שאלתי...
והיא לא ענתה...

לא דיברתי הרבה,
שיכור ממחשבות ומקסמה,
שקעתי בכבדות...

לא הצלחתי להרים אצבע ולחוש את פניה העדינות
לא הצלחתי לתת לעיניינו להפגש עוד.

יום אחר יום יצאתי במסע למצוא אותה
ויום אחד היא שוכבת אצלך במיטה...

היא ישבה עליי,
נזהרתי מאוד שלא לשבור את עצמותיה העדינות,
בעדינות מופתית היא הזיזה את שערה הזהוב והמתולתל ונכוותי
מעינייה,

חשכה.
מצמצתי, חיכיתי שהחושך יעלם,
אך החושך בקסמו מביא את הפחד...
קשה להסביר חושך שהוא לא מוחלט,
אולי כי אתה יודע שמאחוריו יש אור

קשה להסביר את הציפיה לאותו אור,
קשה להסביר את הנצח שעבר עד שהחושך התפזר לו,
לאט לאט, יכולתי לראות את תווי פניה מבעד לעלטה,
את הירח מבצבץ בין תלתליה,

החושך אט אט נסוג והאור גאה בנפשי
שוב כה טוב לראות את פניה המפוסלות והקטנות,
את השלמות המבלבלת שלה...

"תודה" היא אמרה
והניחה את ראשה על כתפי.

כמו גולם, נשארתי בוהה...

כשדעתי חזרה אליי, הנהנתי את ראשי לשאלה "על מה תודה?"
"לשכב במיטתך ולהרגיש טוב יותר מבמיטתי שלי" היא לחשה כשמחבקת
אותי בחוזקה וראשה נשען על כתפי.
"להכנס לפרטיותך ולהרגיש גלויה יותר כלפי עצמי"
"לגעת בפצעייך" ותוך כדי אצבעותיה הקטנטנות ירדו מכתפי לאט על
חזי,
מטיילות על שיערותיי, ונחות על ליבי, "ולהרגיש מוכנה לתת את
עצמי קורבן".
חום נבע מכף ידה, ראשי שהלם בכל פעימה,
שכח את צליל פעימות ליבו...

"ליבי מונח על מגש כסף,
אינו מסתיר דבר,
ולכן מיטתי הקרה קוראת לך ומזמינה...
ולכן בוטחת את בעיניים שחורות וכהות"

"את יכולה לקרוא בעיני, את יצריי, את פחדי ואת פצעיי"

נכנסה בתוכי לישון...

ואני נכנסתי בעייפות...

מה מושך אותי לצוף ולא לשקוע בים האושר?

אלו הדקות הארוכות בחיי...
שנים של מחשבות ומסקנות מתרסקות בדקות...

פקחתי את עיניי,
ענפים רוקדים לצליל ציוץ ציפורים ורוח קרירה,
הירח כיבה את עייני.

בתוכי מכורבלת ילדה

עיני אדומות כאילו לא ישנתי דקה...

עיניים צורבות...
מסביב הכל נראה אדום,
גם סדיני קטיפה חיוורים נראו מוכתמים בכתמים אדומים.

סדיני מוכתמים מדם!
מבט חפוז לצדדים
והדם נבע מחתכים שהיו על זרועותיי,
עוד מבט מבולבל
וסכין קטנה וקהה נראתה שוכבת על השידה...

המום...
המוח מסתובב
הראש דופק
ניסיתי להחזיק את הראש,
אולי הוא יפסיק להלום כל כך בחוזקה,
אך לשווא,
סחרחורת קלילה וטעם רע בפה...

הסתכלתי על אצבע מגועלת דם, מסתובבת מולי
ניסית להטות את ראשי שתפסיק כבר להסתובב!
אבל בלא הצלחה,

רכבים עוברים ליד במהירות
לחשושים על מלחמה...
מנסה להרים מבט אל החלון ורואה רק את צמרות העצים והענפים
המרקדים...

דחף לקום נבלם בילדה קטנה ששוכבת בתוכך...

דפקתי לעצמי סטירה...
עכשיו בנוסף לסחרחורת אני שומע צפירה...

כוס מלאה דם על השידה וסמרטוט לבן ספוג בתוכה...

מה לעזאזל...

אני בטח חולם...

לקקתי שפתיים יבשות
והגרון חורק מצמא...

הנחתי בעדינות את הילדה על המיטה,
שקועה בשנתה,
את ידיי הרפתי לאט לאט מגופה,
פתאום לקחה בידה את השמיכה והתכסתה,
נאלמתי דום, חיוך קטנטן הציף את פניי אור
התכרבלה בשמיכה, שקועה בשנתה, כה יפה...

נעמדתי על רגליי...
ג'וק קטן טייל מתחתיי,
נאנחתי בכבדות...

הרמתי את ראשי והמכונות בתוך ראשי קמו לתחיה,
דופקות, שוברות, צווחות...

גררתי את עצמי למקלחת...
עולה לאט במדרגות...
משפשף עיניים...

פספסתי מדרגה ומצאתי את עצמי שכוב על הרצפה...


אהההה... אין לי כוח לקום...
הרצפה מלוכלכת כשהעין אופקית לה,
הרצפה מסתובבת...
אולי אני אעצום קצת את העיניים ואשן לי כאן טיפה...

דם מהפה...
השתעלתי בכבדות...
הרגשתי רזה,

מנסה בכל הכוח לזחול עוד קצת... להתקרב למקלחת...
אין כוח!

משהו מדגדג לי בפנים...
פקחתי עיניים, לא מצליח לראות כלום,
מחכה רגעים ארוכים שהעלטה תתפוגג והעיניים יעשו כבר פוקוס
מזדיין...

שוכב כמו טמבל ומחכה לפוקוס המזדיין, בן זונה, כוס אמא שלו...
למה הוא לא בא? קיבינימאט...
אאאאאאאאאאאאאההההההההההה...

התרומממתי,
זחלתי על שש למה שנראה כמו הכניסה לאמבטיה...
לא זוכר יותר מדי, שכבתי שם, מים רותחים נכנסו לי לאוזן...

האדים לא עזרו מי יודע מה לראיה שלי...
שכבתי על הרצפה, שתיתי מים שזלגו לי ליד הפה...
עצמתי עיניים, פקחתי עיניים, עצמתי ופקחתי, עצמתי ופקחתי...
ואין חדש תחת השמש,
בכל פעם שנעצמו עיניי, ראיתי דם, ראיתי את ספר תהילים, ראיתי
את הילדה, ראיתי דברים מוזרים
עייף... כל כך עייייף...

אין כוח...

העין כמעט נעצמת שוב... סחרחורת...
אני עומד למות... איזה חלום מוזר...

העיניים משחקות איתי... נעצמות לאט לאט...
ואני רואה את הילדה מתכרבלת במצעים ספוגי דם...
מה???

זה לא יכול להיות...
ניסיתי לקום...
שפשפתי עיניים...
אחזתי בקירות החלקים עד שנעמדתי,
נשענתי על קיר עמוס טיפות שמנות וקרות של מה שהיה פעם אדים של
מים רותחים.

האצבעות שלי הכחילו מהמים הקפואים...
הרגליים שלי היו רזות וחולות, רועדות ולא יציבות...
עצמות המותניים שלי בלטו,

יצאתי מהמקלחון, ונשענתי על השיש מול המראה...
היו לי זיפים של בטלה, ועיניים אדומות כדם...

פנים חיוורות, העברתי יד על הזיפים החלושים,
נזכרתי פתאום בילדה והדם,
דעתי חזרה אליי כאילו נפקחו עיני לראשונה היום...
ניגבתי את גופי במהירות עם מגבת שהייתה זרוקה על השיש...

העברתי מבט למראה וקפאתי...

צמרמורת של פחד...

על הגוף הופיעו חתכים,
חתכים בולטים שהפכו לבנים ושמנים כתוצאה מהמים...

מה שנראה כחתכים לא ברורים, התחיל מהאמה השמאלית, נגמר באמה
הימנית והמשיך בשורה שניה ושלישית ורביעית על החזה...
המים שנפחו את העור המת הפכו את החתכים לכתב קריא...
עדיין מסוחרר, מנסה להבין מה כתוב, מתעמק באמה השמאלית...
"מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר,
בנאות דשא ירביצני,
נפשי ישובב ינחני במעגלי צדק למען שמו,
גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירע רע כי אתה עימדי,
שבטך ומשענתך המה ינחמוני,
תערוך לפני שולחן נגד צוררי,
דישנת בשמן ראשי, כוסי רוויה,
אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית ה' לאורך ימים."