היא עצמה את עינייה וזזה מצד לצד באיטיות, קצת מוגזם לטעמי,
אבל עד עכשיו הלך לה יופי... "אני רואה מדים... של צבא... וגם
רובה...", היא אמרה.
"כן, זה היה בטירונות... אבל עכשיו אני ג'ובניק, אין יותר את
הרובה".
היא חייכה ואמרה "אני רואה לימודים אקדמאיים... אני רואה
הצלחה!"
אמרתי "וואלה", כי באמת תיכננתי ללמוד.
"אני רואה עוגת יום הולדת...", היא פתחה את עינייה, "יש לך יום
הולדת בקרוב?"
-"לא, עוד חצי שנה... אבל לאמא שלי יש יום הולדת עוד כמה
ימים"
היא עצמה את עינייה וחזרה לזוז מצד לצד וחייכה "כן... הנה
היא... היא יפה..."
-"תודה"
"עוגת שוקולד..."
עניתי "אין מצב... היא אלרגית לדברי חלב"
היא נעצרה וכיווצה את פרצופה "...זה פרווה! זה בסדר", והמשיכה
להתנועע.
"אה! אוקיי! אז זה בסדר"
"עכשיו אני רואה אותך מצלם משהו..."
"כן! אני חובב צילום", אמרתי.
היא פתחה את עיניה וחייכה. "איזה יופי!", היא אמרה ואני חייכתי
בחזרה אליה, לא היה לה מושג מה מגיע לה.
"מה עם הדג? את רואה את הדג?", שאלתי.
היא עצמה את עיניה ואמרה "כן.. אני רואה את הדג... אמממ... הוא
מאוד גדול...", ואז שלפתי את הדג, פורל בשיא אורכו, וחבטתי
בה.
הוא באמת היה מאוד גדול.