ערב קריר ירד על תל אביב. השעה 1900 מתקרבת. אלפי אנשים
מתנקזים ביציאות העיר, שממעוף הציפור נראית וודאי כמנסרה
מחוררת בשעת צילום רנטגן.
התור לאוטובוס המהיר ת"א-כ"ס, 149, הולך וגדל, אך האוטובוס לא
נראה באופק. לאחר שעישנתי שתי סיגריות ועוד קצת, מבט אחרון על
הכרך והאוטובוס עצר בתחנה. התיישבתי בשורה השניה מצד ימין.
בעודי חוכך בדעתי היכן לשים את הכרטיס שמעתי את הנהג פולט קללה
עסיסית שכוונה כלפי נהג קו 32 שחסם את דרכו. אכן קשים הם חיי
הנהגים. חייל ששאל את הנהג אם הוא מגיע לרכבת צפון זכה למבט
מאיים ולתשובה "לא". הנוסעת שלפני החלה להתאונן על רגליה
הכואבות, באזני הנהג, אך לא זכתה ליחס כלשהו. נוסעים שונים
ששאלו אותו ב"סליחה" ובנימוס האם הוא מגיע לנמיר הצליחו להוציא
את התשובה קצרת הרוח "ליהודה המכבי", כזו שלרגע חששתי שהישישה
שהתכוונה לנסוע בקו זה תעוף לאחור. "בסדר חיים (שם בדוי
לנהג)," חשבתי לעצמי, העבודה אמנם קשה והצפיפות מרובה, אבל
בחיא'ת , זו העבודה שלך, עבודת שרות חשובה ומכובדת. למה אנו
הנוסעים, שמחכים ואח"כ מצטופפים וסובלים בין כה ובין כה ועוד
משלמים על "התענוג" המפוקפק הזה, צריכים לסבול בגלל מצב רוחך?
יחסית לאחרים, חשבתי ששפר גורלי על שמצאתי מקום לישב שם את
עייפותי. זכיתי לעלות בכיכר מלכי ישראל, שבינתיים הספיקה להפוך
ל"רבין". למרות זאת, לישון הייתה בקשה מוגזמת. הנוסעת מקדימה
הודיעה לכל האוטובוס שרגליה דואבות ושהיא "הרוגה". לא יכולתי
להתעלם מחוצפתה ובחנתי אותה. הבחנתי שבידיה מכשיר מדידה והקשר
לנהג התחוור לי. היא מאלו המודדים וסופרים את כמות האנשים
העולים ויורדים כבני צאן ממהרים. הרגשתי רע. הרגשתי המוני,
פלוני, ממוספר, פר.
"הסיוט הזה היום הוא כלום לעומת מה שמחכה לי מחר," אמרה לנהג,
שהפעם לא נשאר אדיש, ובעוד מחצית האוטובוס מתחזים לסרדינים
הפטיר "מה האסון הזה? מה קרה היום? בכלל, הימים של הספירה הם
הכי שנואים עלי," ונימה קלה שהופנתה כנגד האישה המתלוננת
הורגשה.
"מחר אני בקו 5 עם כל המופרעים (או שמא אמרה מטורפים?),"
המשיכה זו בשלה מבלי להתחשב בנהג או בי, כנוסע שיושב מאחוריה
במקרה ספציפי זה וברבים אחרים נוסע בקו 5 ברחבי העיר. נעלבתי
באופן אישי. מה זאת? אני מופרע? אני מטורף? אם אכן יש כאלה בין
הנוסעים, הרי הם אלו הסופרים את האנשים כאילו היו "ראשים".
רק שתדעי לך, גברת נכבדה, אל לך לבכות ולהתאונן כבר עכשיו,
המצב ילך ויחמיר. המיתון הקשה, החורף ואולי גם מחירי הדלק רק
יגבירו את הלחץ והעומס. אם יש לך בעיה פני ל"דן" שיקצו עוד
אוטובוסים והנעמת השרות והשהות.
לסיום, תתחשבי בבקשה בנו, האזרחים שנוסעים בקווים הלא נעימים.
עשי עבודתך בשקט ותני לנו להגיע הביתה באותו אופן. אם לקשקש
חפצה נפשך לכי לבעלך או שבי עם חברות, רק אל תוסיפי באזני
לבכות.