השמש שקעה לא מכבר, אך הגשם לא הפסיק להכות בחוזקה את רגבי
האדמה שברחוב.
רציתי לעשות מקלחת טובה של אחרי הלימודים, ומה יותר מאחת
רותחת, שתסכם את היום בצורה הולמת ובריאה. הדלקתי את הדוד ברגע
שהגעתי הביתה, כמעט סחוט לשד עצמותיי מן הזלעפות, שלרגע לא
נתנו להוציא את האף החוצה בלי לספוג קיטונות קפואין. סיימתי
לאכול את המרק שנותר משבת, ובחיוך קראתי איך מכבי נתנה
לצפרירים שישיה בשבת, ואולי עוד לא מאוחר מדי לדבר על אליפות,
גם אם הפער מבית"ר נראה כרגע לא ריאלי. המים כבר צריכים להיות
חמים. בצעדים קלילים ונהנתנים ריחפתי לעבר הברז האמצעי ופתחתי
אותו כדי מקסימום, תוך שהקפדתי לסגור את הקרים עד הסוף ולפתוח
את החמים למכסימום. הבחנתי פתאום שהאור לא דולק בחדר האמבטיה.
לכל הרוחות, דווקא עכשיו, כשאני משתוקק למקלחת, המנורה צריכה
להישרף. מה לעשות. למען האמת, מקלחת באפלולית אף פעם לא הייתה
דבר נורא עד כדי שלא אהנה, כשחושבים על כך. למרות זאת, מצפוני
העיק עלי. ידעתי שנשרפה מנורה, אך התעצלתי להחליף לחדשה. לא
משום שאין לי בבית נורות חדשות או מתאימות, אלא משום המיקום
הגיאוגרפי בו מצויות הגחליליות החשמליות הללו. ארבע במספר,
וכולן נמצאות קרות, רחוקות, אי שם בתחתית הארון שבחצר המשק.
מצד אחד הייתי עם גרביים ולא יכולתי לצאת כך החוצה שמא יירטבו
ברמת המיקרו, או שלחילופין ברמת המאקרו, אספוג אני את הקור העז
של פברואר ממנו ברחתי לפני מספר שעות אל החום הנעים של הבית
המוסק והחלום על מקלחת של גברים. מצד שני, יכולתי ללבוש נעלי
התעמלות, שנמצאו שלא במקרה בחדרי המרוחק כדי עשרה צעדים מהמקום
בו הבליחו תובנות אלה את מחשבתי. לא רק שהחדר נראה לי לפתע כה
רחוק, אלא שגם המחשבה על נעילת הנעליים שהתרוצצתי עמן כל היום
לא קסמה לי. יכולתי כמובן לבחור בסוג אחר של נעל, אבל מה זה
משנה, עצם פעולת הנעילה הייתה גורמת לי לחוש כאילו מעולם לא
הגעתי הביתה, או שעלי ללכת בדחיפות לאן שהוא. האופציה האחרונה
הייתה לנעול את נעלי הבית הענקיות בצורת מפלצת שקנתה חברה שלי
כשחזרה מיפן. הנעל, כנעל בית, מדהימה, כמו כלב לברדור שהוצאו
ממנו כל חלקיו ואת מסגרתו הפכו לנעל, כאשר ראשו בקידמתה.
היפנים האלה, כותבים על הנעל "וואן סייז" וחושבים שהעולם
המערבי יכול להתכווץ לממדים שהם מייצרים, ואני בכלל מידה
ארבעים וחמש. בכל אופן, חשבתי שאם הרחבה היוצאת לחדר המשק
רטובה מהגשם, הנעליים המסוגננות עלולות להירטב, והרי אין דבר
אומלל יותר מכלב רטוב. החלטתי על נקיטת יוזמה חריגה ומהירה
שתביא את מירב התועלת לכל הצדדים, דהיינו לי. תכננתי להגיח
לחצי שעה עד רבע לכל הפחות, לביקור נאה בשירותים, כזה שיקל על
המקלחת באופן משמעותי. חוץ מזה, באופן קבוע וללא פספוסים, למעט
מקרים נדירים בהם דעתי זחוחה, אני מקפיד לבדוק טרם עשותי מקלחת
האם יש משהו אי שם בתחתית המעי האדיב. עוד ממזמן גיליתי שאין
מבאס יותר מלעשות מקלחת וחמש דקות אחרי להיכנס לשירותים לצורך
הפחתת כאלו וכאלו גרמים מיותרים. כן, דרך אגב, כאשר עולים על
משקל, יש לעשות זאת רק לאחר היציקה של הבוקר. ככה גם אני מרגיש
כאילו לא התרחצתי כלל, וגם הרקטום רטוב לגמרי או לכל הפחות לח
ברמה מסוימת, אלא אם כן הבן אדם פסיכופת ומכניס מקל אוזניים
ופלנלית ומתחיל להבריק הכל. עדיין אני מעדיף להיות בשירותים
בלי אור ולא במקלחת. זאת משום שתי סיבות: אל"ף, אני אוהב להביט
בעצמי במראה, ולהסתכל על עצמי ישירות, וללא גופים מחזירי
תמונה, המתווכים ביני לביני. בי"ת, המנהג הנפוץ, לפחות למראית
עין וטפטוף הזין, של קריאת חומרי קריאה בזמן הישיבה מעולם לא
היה נהיר לי. תמיד נכנסתי, חירבנתי, ניגבתי ויצאתי. מעולם לא
מצאתי מה טעם לבזבז זמן לריק בשהייה בשירותים. אם החרא לא
יוצא, ברור שאין לקרוא, משום שיש להפנות את מרב המאמצים
הפיזיים והריכוז המנטלי בשחרור הפסולת ביעילות וברכות. בקיצור,
ביצעתי פניית פרסה מהמקלחת אלי השירותים, הממוקמים שני צעדים
אחורה, ונכנסתי פנימה, סוגר אחרי את הדלת שמשום מה תמיד נטרקת
עלי, לפני שאני מצליח לאגף אותה. אירוע לא נעים זה מתרחש תמיד,
ואין לדעת אם זה משום טמטומו של הקבלן, העובדה ששמנתי שבע קילו
לאחרונה, או שהבנאי היה תאילנדי. בתנועות מהירות ויעילות,
באופן שמאוד מזכיר פעולת בלשים בסדרה מצליחה, וכלל לא מתאים לי
בדרך כלל, פירקתי ביד אחת את האהיל, שכיסה את המנורה בשירותים,
ובימין את המנורה. נסובתי מיד ובמרץ, שמקורותיו לא ברורים לי
עד רגע זה, לא לפני שהחזרתי את המסגרת העגולה לכנה כך שאף אחד
לא יבחין בדבר העבירה שבוצעה לאור ערב, אם כי כבר היה מאוחר,
עד כי קרני השמש האחרונות חלפו כבר מעל קפריסין, ובחוץ שרר
החושך כמעט כמו הגשם, פניתי חזרה לחדר האמבטיה, שעדיין לא נמלא
באדי המים העולים ומתפשטים בחדר האמבטיה ומסתירים את המראה
בערפילים סקסיים. פעולה הנדרשת באירוע כזה היא ניגוב חלק
מהמראה ברדיוס שגדלו לפחות הפנים כפול פעם וחצי. ביד שמאל
פירקתי את האהיל, בימין את המנורה השרופה, ובשמאל הברגתי
למקומם את המנורה והאהיל בזה אחר זה. מרוצה וטוב לב, טפוח
עצמית על שכם, הבנתי שהגיע הזמן לפעול. פעילות גופנית מאיצה
אצלי תמיד את המטבוליזם, והחלפת מנורה שקולה לריצת קילומטר
וחצי, בעליה. גם שינה היא פעילות גופנית מעצם כך, אבל זה באמת
לא חשוב. בדרך מהחדר, אחרי שהורדתי חלק מהבגדים (חלקם שמתי עוד
קודם בכביסה, ובעיקר את הז'קט והג'ינס, שהסריחו, ללא ספק, מעשן
וצחנת אנשים שהיו בקרבתי בימים האחרונים בעבודה) קלטתי את
אחותי בזווית עיני. חלפתי על פניה לעבר המקלחת, לא לאחר
שהבחנתי שבידיה ספר. כשהגעתי לשירותים והתכוונתי לסגור ספק
לטרוק על עצמי את הדלת, הבחנתי דרך המראה הקטנה שבשירותים
שאחותי הלכה אחרי, ועכשיו היא מתמעמעת ספק משתהה מחוץ לדלת,
מביטה בכריכת הספר ועושה עצמה מרוכזת בתמונת כותרתו. שאלתי
אותה בחיוך מחיוך מבודח אם הרסתי לה את התכניות האינטלקטואליות
שתכננה לחמש הדקות הקרובות. כן, ככה זה אצל בנות, או לפחות
אצלה, חמש דקות לכל היותר, ואז היא מתייאשת. בעודה עונה לי
בחיוב סלחני, התיישבתי אחוז תחושת תחכום וניצחון על האסלה
האפילה. אחותי מטוב לב ניסתה להדליק את האור, ללא הועיל. לפתע,
ללא כל התרעה מקדמת, חרב עלי עולמי. מה לעשות שהצעירים יותר הם
גם הפיקחים. היא ישר פלטה בתוכחה "אני לא מאמינה, החלפת את
המנורות (אם לא הייתה נוהגת לקרוא בשירותים, בטוחני שהמעשה לא
היה מפריע לה, ואולי אף היה זוכה לאהדה על היזמה הלא צפויה,
כאמור). משום המהירות שבתובנתה לא הספקתי להכחיש והודיתי בפרץ
צחוק, שלא רק שעיצבן אותה, אלא אף תרם את שלו בעבודת העשייה
שבישיבה. " ימא! תראי איזה מניאק הבן שלך," פנתה לאמי, המוציאה
לפועל של כל פעולת תחזוקה בבית. "היום נראה לי שתקדיש קצת
לבית," אמרה אמי בנחת מעבר לדלת המוגפת ששמרה על פרטיותי,
מפלטי האחרון. "גם המנורה בחוץ שרופה וחיכינו לך שתחליף אותה."
אללי, מן הנחת אל הפחת. איפה מקלחת משחררת ואיפה בטיח'. כמו
תמיד, בסוף הרגשתי שיצאתי דפוק. הנסיבות, אין מה לעשות כנגדן.
אבל וחפוי יצאתי מהשירותים ונכנסתי למקלחת לפני שאפגוש את
פניהם הצוננים של בנות משפחתי. מזל שאחותי הגדולה לא בבית.
המים משום מה לא השכילו להתחמם לטמפרטורה הדרושה גם לאחר שעה
וחצי של המתנה. חקירה קצרה העלתה שלאחותי ,דווקא, היו מים
רותחים רבע שעה קודם לכן. הכל התבהר: כל מה שהיא מקזזת בישיבתה
בשירותים היא מחזירה ריבית דריבית במקלחת. הגשם הפסיק לכמה
רגעים. שאון אמבולנס נשמע במרחק כזה שיתכן שהקליינט שלו מוכר.
הנה, רק לפני שבוע התאבדה בחורה צעירה שלמדה עם אחותי ציור,
משום שהיה לה רע בחיים. קורות הערב נראו לפתע כאפיזודה שמעולם
לא התרחשה.