אני רואה את המוות מתקרב אליי,
נוגע לי בכתף ואומר לי,
תפרדי מכולם כי לא תיראי  עוד
אף אחד לעולמי עד.

אני  מרגישה את המוות מתקרב אליי,
נכנס לי לחלום ואומר לי,
תבחרי אדם שתירצי להיות המלאכית שלו
לעולמי עד.
אני בוחרת בך, לשמור עליך מכל רע.

אט אט מישהו נוטל ממני את חיי
שהעניק לי הוא עצמו לפני  שנים מה
ואומר לי זמן ללכת לפני שיהיה מאוחר
לא רוצה ללכת אך אין ברירה
אז אני צועקת את שמך
ומבקשת שישמרו עליך ושלא יעונה לך
שום דבר רע.

לא רואה כלום, חושך.
לא מרגישה כלום, אבן.

לא הספקתי לעשות כלום,
בזמן זה שחייתי שם.
לא השארתי שום סימן,
לכך שהייתי פעם, שם.
אף לא ילד, לא פרי ממני.
לא היה מספיק זמן.

אין אף אחד שיבוא לבכות לי לקבר
אולי אתה תיזכר בי מפעם לפעם
בחורף הקר, ותביא לי צבעוני אחד בודד, כמוני
ותזיל עליו דמעה שתקפא כמוני.
לך כבר יהיה שיער שיבה וקמטים
שמספרים את מה שעברת בחיים.

ואני אותה בחורה צעירה ויפה
ללא קמטים ואף לא שערה לבנה אחת
עדיין פרח יפה שלא הניב
אף לא פרי קטן.
בשבילך הזמן רץ, אך בשבילי הוא נעצר
כי אני עדיין אותה הילדה הקטנה,  שעזבה
בלי  להשאיר שום עקבה אחריה,
שום זכר, שהיתי  שם, פעם.