אריאלה דב / בחלון |
החושך עבר, אבל בי הוא נשאר
זוג הידיים, עדיין חובקות
שלי הידיים, שלך רחוקות
כאן בחלון ציפורים מרחפות
אז למה רגליי לקרקע מוצמדות?
זוג העיניים, עודן מביטות
וגם אם אלך, לא אראה שזזות
וכאן בחלון שוב חולף האתמול
כאב שהותרת, מוסיף בי לגדול
וזוג השפתיים... אולי מנשקות
אך לא את שפתי שלהן מחכות...
06.07.2001
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|