|
אני קוראת המון המון
המון
עכשיו
אני מאביסה את עצמי במילים
מלעיטה בכל המילים האלה
של אנשים אחרים
חכמים מאוד
שאני אוהבת לאהוב ויכולה כרגע להרגיש בכל נים כל נקודת השקה
אפשרית
אני קוראת מה שקרה עם השבויים של מלחמת יום כיפור
איך שפוקחת עיניים
ועוד שבוי
ודליה רביקוביץ' מדברת ואני
כמו קרום סביבי
זה נוגע אבל זה לא חודר
ודויד
ואריאלה
אני לא יכולה לקום כי זה נקרע כל כך מהר
כשאני נעצרת ליד שולחן האוכל ואמא אומרת "בואי שבי קצת" ואבא
אומר לה "אל תלחצי"
אני נושכת שפה
זה ממש שיחזור טקס קבלת הוסת הראשונה, עם מתנה מאמא וזריקת
מילה מאבא
שמעולם לא היה לי.
אני לא מאמינה שאמא שולחת את אבא לשאול אם אני רוצה תה.
אני לא מאמינה
בכלל
לכל זה.
--
אני רוצה את היום
ולא יהיה אכפת לי כשיגיע היום.
אני לא אזכור דבר.
אתה תזכור אולי שכמות.
תוגת דש המעיל
והילד שמת;
הכל מתקהה
לכדי רק סיסמאות. |
|
|
נו, אז לפי
דעתכם הגעתי כבר
לרמה של
נימפומנית???
ילדה קטנה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.