רציתי להגיד לך
שכל זה שטויות
שתהיה עבודה אחרת,
יותר טובה,
ולמה את בוכה, עיניים שלי?
את כל כך יפה, אני כל כך אוהב אותך
וכל השנים האלה
אבל יוצא לי רק
"כפרה אולי נעזוב את זה ונצא לאכול איפשהוא?"


כשהיינו רק ילדים והתחלנו לצאת
היית מבקשת ממני לחפור בור קטן
בשביל השמשיה
והיית מתפשטת לאט, מפנה אלי את הצד
וכשהיית רואה שאני שקוע וידיי מלאות
היית צועקת פתאום "אדיוט מי שאחרון במים"
ורצה ישר לים, יודעת שגם הפעם
אני לא אוכל להתאפק
וארוץ אחרייך, זורק ת'שמשיה על החול
ורץ, ותופס אותך, והיית גועה בצחוק כשהייתי, מתנשף
ומנסה להיראות מפחיד (מה שהיה רק מוריד ממך עוד דמעות של
צחוק)
מוריד ממך את הבגד ים שהיית (כאילו) מתנגדת
זוכרת איך הייתי (כאילו) מאמין לך כשהיית עושה את זה
גם בפעם החמישית -  
באותו קיץ?

אני זוכר, כמה שנים אחר כך, את היום שאבא שלך מת
ואת לא רצית להגיד כלום, רק שאחבק אותך
ובסוף, בלילה, כשדיברת
אמרת לי
שאני עכשיו צריך לשמור עלייך חזק
כי אין אף אחד אחר שיעשה את זה
ואני יודע שאת לא באמת הילדה שלי
אבל לפעמים אני מרגיש
כאילו אני אוהב אותך כאילו היית באמת
הבת הבכורה שלי.

אומרים שהאהבה הולכת בקוים נחשיים, עקלתוניים
מתערבבים, מתעגלים - אני לא בטוח שזה ככה
בדמיון שלי אני בא אלייך בהרבה קווים ישרים
וכולם חופפים וכולם מקבילים וכולם משיקים
וכולם
מוצאים מנוחה
בחיקך, בבית החזה שלך.

וכשעברנו דירה נראית כל כך מצחיקה
עם הכפפות והשורטס הבלויים והמצח המבהיק
והכמעט פניקה, צחקתי, נונשלנטי,
כשאמרת שזה ידוע שהפועלים האלה רואים בגניבה
השלמת הכנסה לגיטימית
את צחקת בחזרה, פי מאה,
כשלא מצאתי את נעלי הריצה החדשות שלי
ולא רצית להפסיק עד שאודה
שאת הרבה יותר חכמה ממני והרבה יותר מבינה
בהעברת דירות.

אז מה אם אין לנו הרבה כסף
ולא הכל יצא כמו שתכננו
בימים שהשיזוף שלך היה עושה לי תופי טם טם
של תשוקה בכל שכבות ההכרה
ואני הערצתי את האדמה שדרכת עליה
כמעט כמו שהלב שלי יוצא אלייך עכשיו,
בוכה בגלל שהכל
כל כך קשה

וגם אני הייתי צריך לסבול קצת
כמה פעמים רצית לקום וללכת
אלוהים יודע
אני שברתי טלויזיה
ואת את המצלמה שהנציחה
את חלקי גופך החשופים
תמיד אהבת להדהים אותי
בפרצי הזנותיות האינטימית שלך
ואני, פחדן מטומטם שכמותי
כמה זמן לקח לי,
אלוהים יודע
להבין שזה נכון, ושזה אמיתי
ושאת עושה את זה
ר-ק בשבילי.

עבר הרבה זמן, בטח שעבר הרבה זמן
אבל הזמן לא נגמר עדיין ועוד יש, ויהיו,  לילות יפים
וימים הזויים
ואני, איך אני מצליח שתביני את כל זה
כשכל מה שאני מצליח זה לנסות, מאולצות, להיות מצחיק ומנחם  -
אולי נעזוב את כל זה
ונלך לאכול בחוץ, איפשהו?