יוהנה שיש / זכרונות |
שיר שכתבתי בצרפתית
ב-2001 כשהגעתי לארץ...
ורק היום (24/03/2004) תירגמתי אותו לעברית.
קר,
הרוח נושבת.
אני מנסה לשכוח
את הדבר הנוראי הזה:
הרגליים, הידיים
שעפו מכל הצדדים.
הצעקות, הפחד,
הבכי.
ופתאום
השקט.
אני לא רואה יותר,
לא שומעת יותר.
האם אני מתה?
מהו האור הלבן הזה?
גן עדן?
הצילצול הזה? הביפים המומשכים?
הסירנות?
אני פותחת את העיניים,
אתה לידי
זה הכי חשוב בשבילי.
אתה מחזיק לי את היד.
אני מנסה לדבר
אתה שם את אצבעך על שפתיי
ואתה לוחש לי "אני אוהב אותך"
אני מחייכת לך
הסיוט הזה סוף סוף נגמר...
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|