שמואל ירושלמי / שכר ככר יבשה |
בזרוק פירורים ממשכת;
אזרחיה עד ככר יבשה,
רדת מוסיפים.
חרב הקיצוצים והגזל,
מעל צווארינו מתנפנפת.
אור לחושך,
הלה הופכים.
עם המדוכאים,
קול הזעקה הרימה!
לשוד לחם חוקינו,
אימרו: די!
תותחינו יכוונו,
אל ארמונות חורף;
לא ניאות,
לשאת יותר מדי!
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|