אדם חכם אמר פעם כי למילים צריכה להיות תכלית, אותו אדם חיפש
חוקיות לכתיבה, חוקיות לדבר הבא מן הלב. אותו אדם אמר כי מילים
המבטאות רגש בפן ישיר, אלו מילים שטחיות ובעלות משמעות רדודה.
אותו אדם מצא לנכון למנות עצמו לאחראי על היקר והקדוש מכל - על
רגש וביטוי של אדם אחר. אז כנראה זה הופך אותו לחכם ולו אפילו
קצת פחות.
אני יכולה לכתוב על נהרות והרים, על גבעות וימים, על
אוקיינוסים וציפורים, הו, כמה אפשר לפתח ולפאר במילים
מצועצעות. אך אני מפחדת לאבד משהו שרק בדף זה אמור להישאר עד
הכנות שבמעמקי הנפש, אני חוששת לאבד את הרגש. מן הראוי לציין
כי מבינה הנני את משמעות הדבר, מבינה כי לכתיבה צדדים רבים
ומופלאים אשר לא כולם מוכרים לי. וכנראה זו הסיבה שאני כאן, לא
במקום אחר, ואף לא במימד אחר, אני כאן מתמודדת עם הדף הזה, וזה
קשה, קשה עד מאוד, המסתורים סוף סוף נשפכים לדף, מצחיק איזו
משמעות יכולה להיות לפיסה לבנה עם כמה שורות, המשמעות היא
הצלה!
אותו אדם, אנא ממך, אם מילותיי מגיעות אלייך, אל נא תשפוט, כי
מילים כתובות כוחן... עוצמתן... רגישותן...
מאחלת אני שאי פעם תבין מה המשמעות של כל אות הנכתבת על ידי
בן אדם!