בכפר קטן בערבות פולין הרחוקה
חיו רב ורבנית בראש קהילה יהודית שקטה.
הרב הרביץ בתורה בבית הכנסת הישן
והאישה הרביצה חינוך לחמשת ילדיהם, לגדול ולקטן.

אך אחרי שני עשורים בראשות הקהילה
הרגיש הרבי שמשהו מציק מאוד אצלו קרה.
הדרשות ביום שישי, מקור הגאווה של כל הרבנים
כבר לא הלהיבו יותר את קהל ההמונים.
הן היו מתובלות בפסוקים, גמרא ותלמוד ראשונים ואחרונים,
אבל, מה לעשות, אצל הקהל בבית הכנסת נראו לא מעט פיהוקים.
צאן מרעיתו שכח את מוסר הכליות כבר למחרת היום,
ורובם סתם בהו בו בזמן שדיבר, כאילו הם שרויים בעיצומו של
חלום.

גם הרבנית הרגישה שמשהוא אצלה כבר לא עובד עם הילדים,
כל היום היא גיהצה, כיבסה בישלה והכינה אתם שיעורים,
אבל הילדים כל הזמן היו מתמרדים.
וכמה שהיא ניסתה יותר לחנכם,
הם שמו עליה פס ופשוט הלכו לדרכם.

וכך, עם התגברות הלחץ וריבוי הבלבולים
הם הוציאו אחד על השני את כל התסכולים.
הצעקות עלו מביתם הישר למרומים,
אפילו מלאכי השכינה ביקשו קצת שקט ומעט רחמים.

והנה, בראש חודש אדר, הגיע לכפר האדמו"ר בשליחות סודית,
והתיישב בבית הכנסת קצת לפני תפילת ערבית.
לקח האדמו"ר את הזוג לשיחה
וביקש מהם ללבן את שורש הבעיה.

האדמו"ר הקיף את הבית ונישק את המזוזות והספרים הקדשים,
עצם את עיניו פתח את פיו ודיבר אליהם בקול נעים,
"עוד שבועיים יחול חג מיוחד, הלא הוא חג הפורים.
אני מבקש מכם שממחר, בחמישה עשר הימים הבאים,
תדביק הרבנית זקן לפניה ותלבש מכנסים שחורים.
תלך היא לבית הכנסת, תעבור לפני התיבה בכל התפילות,
ותישא לפני כל הקהל את הברכות והדרשות.
והרבי, ילבש לו חצאית ארוכה,
יגדל את הילדים, יבשל ויעשה את כל הכביסה".

החווירו השנים, דבר כזה לא נעשה מעולם אצל היהודים,
זו פריצות מוחלטת, זה נוגד את כל החוקים.
מצד שני, ידוע לכולם שאת דיברי האדמו"ר אין להמרות,
ולכן, בחשש רב החליטו לנסות.

לבשה הרבנית מכנסיים והדביקה לפניה זקן,
הלכה לבית הכנסת ועמדה בראש הדוכן.
כיוון שבגמרא היא לא שולטת והיא לא יודעת הלכות,
היא דיברה דברים פשוטים שנכנסו ישר ללבבות.

הרבי, גם הוא שמח לקצת שינוי ושבירת מסגרות,
ובכיף התאמן עם הילדים לבשל ארוחות פשוטות וטעימות,
וגם לא היה אכפת לו אם הילדים הכינו את כל השיעורים,
העיקר שיהיה להם סוף סוף זמן להשתולל ולשחק משחקים.

וככה עבר על הזוג שבוע פורים הכי כיפי שבעולם,
כשלשניהם התברר כמה כיף להיות שחקן.
והלוואי ונלמד כולנו לשחק קצת משחקים,
ולהיכנס לפעמים לראש ולתפקיד של אנשים אחרים.