|
יושבת כאן בחושך
על הדשא הרטוב
הזיקוקים מעליי כל כך יפים
מדגישים את עיניי
חושבת לעצמי
אתה שם
אני פה
כמה חבל שאנחנו לא יחדיו
אתה חסר לי כאן...
את ידייך חובקות בגופי
אבל אתה שם
ואני פה
מחכה ליום המחרת
שבו נהיה שוב יחידו
נתקרבל האחד בשני
ונאהב... |
|
|
אני דמות בדויה,
אבל יש לי
חצ'קונים.
פרדוקס, לא?
זוזו לסטרי,
בלשן ולוגיקן |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.