א
פסיעותיי בין חדרי הבית, אוושת
היערות האדישים. תולעי הזמן מכרסמות,
מכרסמות,

(להתמקד נחוץ חפץ דומם,
או כמעט דומם)

ישיש חסר שניים נהג לשבת אצל האח
נטוי על מקלו כמו גפן בר, מחופה
בעלי חוכמתו הקמלים

נדמה שתמיד היה שם; שברי מלים מאובקות
ומחשבות בעלות ערך היסטורי מבצבצות
מגרונו ומאוזניו, מטפסות בארובה
באי-סדר מבוהל,

(להתרכז הייתי מביט בו
וממעיט ברגש)

ב
כל אימת שהקיץ משנתו החל להלין
על ידיו הרועדות, שאינן טובות עוד
ללישת גושי החומר מן הפלג, לגילוף דמויות שדים
מענפיו של עץ המילה הגדול

בשקעו אל נקרות הלובן
הייתי מכבה את הפנס, שלא ימטיר כלימה נוצצת
על מימי בריכות פניו העששות

ג
שלושה ימים בטרם התעוור סב ואמר:
"בני, כל הקיים עתיד להשתנות,
וגם איני זוכר את שעבר"