בלונדיניות, שחרחרות, ברונטיות, ג'ינג'יות. מתולתלות, מסולסלות
וחלקות. זהובות!?
הוא פגש אותה במסיבת יום הולדת. כשראה אותה לראשונה, ראה מיד
שיש בה משהו שחיפש כל חייו, הוא ידע שעמה יוכל לחיות באושר
ועושר מבלי להכיר אותה בכלל. האושר הגיע במהירות עצומה. הם
התאהבו ואהבו, תמיד היו ביחד, אפילו עבדו באותו מקום וכבר מספר
חודשים אחרי שהכירו תכננו חתונה. גם העושר לא איחר לבוא, אך זה
הגיע בדרך מקורית ומקרית למדי.
כחודש לפני החתונה, היא וחברתה הטובה הלכו לחנות תכשיטים כדי
לבחור ואולי אף לקנות טבעות נישואים. בזמן שעמדו ובחנו את
הטבעות, החליטה אלה לסרק את שיערה פתאום, וכשסיימה, שלפה את
השערות שנתקעו במסרק והשליכה אותם לארץ. אחת השערות נחתה על
הדלפק.
"מה זה?" שאל המוכר, "מה יש לנו כאן?" הוא שאל בתדהמה והרים את
השערה לידיו. "אוי, אני מצטערת, באמת..." היא אמרה, אך המוכר
הזקן קטע את דבריה, "אין צורך להצטער ילדתי, זה בסדר, לא קרה
כלום" הוא אמר, "עדיין לא קרה כלום". המוכר הרים את השערה מעל
ראשו ומתח אותה, ביקש סליחה, אמר שישוב עוד כמה רגעים ונעלם אל
תוך חדר קטן בחנות.
כעבור כמה דקות יצא המוכר חזרה אל החנות כשחיוך פרוס על פניו,
"נו מה בנות?" הוא פנה אליהן "בחרתן משהו?". אלה וחברתה הנהנו
בראשן, "הנה, הטבעות האלה" אמרה אלה והצביע לעבר הטבעות, "כמה
זה יעלה?" שאלה חברתה. המוכר הביט בהן לרגע, "ילדונת" הוא פנה
לאלה, "את יכולה בבקשה לתת לי עוד שיערה מראשך?".
הן הביטו על המוכר בתדהמה, "סליחה?" היא שאלה, "כן" אמר המוכר,
"אני צריך עוד שיערה מראשך". אלה הביטה בחברתה, במוכר ואז תלשה
שיערה מראשה למרות שעברה בה המחשבה שהן מתעסקות עם חולה נפש
ואולי עדיף פשוט ללכת למקום אחר. המוכר לקח את השערה בזהירות
ושוב נעלם אל אותו החדר. כעבור פחות מדקה הוא חזר לחנות, "יש
לי חדשות טובות בשבילכן גבירותיי" הוא אמר, "הטבעות שבחרתן,
עולים לכן שני שערות מראשה של הבחורה, אני מיד מוציא לכם
קבלה". החברות היו בהלם, הן בהו האחת בשניה ואז במוכר, לקחו את
הטבעות, הקבלה ובלי להוציא מילה יצאו אל הרחוב החם.
"משהו לא מסתדר לי" אמרה חברתה אחרי שעברו מטרים ספורים, "לך
לא מסתדר?" שאלה אלה, "ולי? זה השיער שלי!". "מה את אומרת?
נחזור אליו?" שאלה החברה, ואלה מבלי לענות לה בכלל הסתובבה
וחלה לצעוד חזרה אל החנות של הזקן.
"ידעתי שתחזרו" אמר הזקן, "אתן בטח רוצות לדעת מה היא העסקה
המוזרה שזה עתה עשיתי אתכן". שניהן הנהנו בראשן לחיוב. " אז
בואו" אמר הזקן, "עדיף במשרד". הוא קם אל דלת הכניסה של החנות,
נעל אותה ואז ליווה את הבנות למשרדו הצנוע. הוא נתן להן כיסאות
והגיש מים קרים לשתות, לעצמו מזג יין אדום עתיק.
"מאיפה אתן רוצות שאתחיל?" שאל הזקן, אך המשיך מבלי לחכות
לתשובה, "אני בעסק הזהב כבר כמעט ארבעים שנה. עשרים שנה חיפשתי
אחריו באוסטרליה ובשאר מכרתי את מה שמצאתי. לצערי המקורות שלי
הולכים ואוזלים ואני כבר זקן מדי מכדי ללכת לחפש את האוצר
האבוד שוב. ועכשיו קרה דבר מדהים, האוצר האבוד הגיע אלי" הוא
הרים את אחת השערות של אלה ופנה אליה, "את יודעת מה אני מחזיק
בידי יקירתי?", אלה הנהנה לחיוב, "שיערה שלי מהראש שלי".
"נכון" אמר הזקן, "אך זוהי אינה עוד סתם שיערה. בשיערה הזו יש
עשרים ושמונה קראט של זהב!" הוא לחש. "מה?" שאלה אלה בהפתעה,
"זהב? לא יכול להיות, איך בשיער יכול להיות זהב?". "זה לא
שבשיער יש זהב" שוב לחש הזקן, "אלא ששערך עשוי זהב טהור".
אלה הסתכלה על המוכר בפה פעור, "ז-ה-ב" היא גמגמה, "זהב" היא
אמרה שוב, "זהב" היא חזרה על זה שוב אך הפעם בצעקה וחיוך גדול
הופיע על פניה. אלה הביטה בחברתה, "את מאמינה? זהב!" היא צעקה
שוב ודמעות של אושר הופיעו בעיניה, "אני לא מאמינה" היא יבבה.
המוכר הגיש לאלה עוד כוס מים ופנה לחברתה, "אני חושב שכדאי
שתודיעו לחבר שלה, תגידו לו שהוא מתחתן עם בחורה זהב" הוא אמר,
"בחורה שכולה זהב טהור".
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.