הסכין ליטפה אותי היום,כבר לא ממש אכפת לי
כבר די זמן שלא ליטפה, מגיע לי הפעם
היא ליטפה במהירות, בחדות, לא עמוק מידי
היא ליטפה כי היא יודעת,שאני מעוצבנת,ו אני שבורה, פוחדת,
אובדת, את הרסיסים שלי כבר לא ניתן לאסוף
היא מלטפת ומרגיעה אותי... כמו נעימה שמתנגנת באוזני בצהריי
שבת שטופי שמש ורוח... אוספת אט אט את הרסיסים, עוברת ומלטפת
הופכת כל רעש ודמעות לשקט אלוהי.
מונחת בצד, כל העקבות שנותרו מאחוריה הפכו לעוד צלקות בשביל
הכאב
שנמשך כבר כמה שנים, לשביל הזה אין אופק, לשביל הזה אין סוף
לפחות לא בקרוב
ברגע שצריך, הסכין באה ומלטפת, בקרירות
והופכת כל רעש ודמעות לשקט אלוהי. |
